Page 316 - 22322
P. 316
316רותם ברוכין|
קצרצר ,כמה דקות ,לא יותר .עם קצת מזל ,זה יספיק כדי שאתה ויפו
תוכלו לברוח".
כמה דקות? זה היה נראה כמו שעות .וכמו שניות .אני רוצה
להתווכח ,להבטיח לה שנמצא פתרון ,אבל מחנק עולה שוב בגרוני
ובגדיי ועורי רטובים שוב ,ולא בגלל הדמעות שעל לחיי .היא צדקה.
הזמן שנתנה לי אוזל" .אמא…"
היא מחבקת אותי ,ואז לוחצת את ידיי לחיצה אחרונה" .אתה מוכן?"
היא משחררת אותי ,ואני שוב ברכב הטובע מתחת למים ,אוחז
בכתפו של קין .עיניו עדיין חומות וחיוכו הקפוא הוא עדיין חיוכה
שלה .בועות אוויר קטנטנות מתלכדות ומתכנסות יחד במים לכדי בועה
גדולה הנסגרת סביב ראשי ,ואני שוב יכול לנשום .יפו ,ששתקה בתוכי
עד כה ,ניעורה כמו שתיל של עץ תפוז שתלוי הרחק מעל האדמה בתוך
עציץ אבן ,ואת כל המשקל שלו היא מטילה אל תוך תנופתי כשאני
בועט בדלת המכונית .מעוצמת המהלומה הדלת נפרצת ,ואנחנו שוחים
מעלה .אני מעיף מבט אחרון לאחור ,מהסס ,אבל ימית עדיין מחייכת
אליי מתוך עיניו .היא מנופפת לי כשהמכונית ממשיכה לשקוע במים.
ברח ,ילד אהוב שלי ,לוחש קולה בראשי .הצל אותה .הצל את עצמך.
אני עולה מעל פני המים ,רועד .בועת האוויר שלי מתפוגגת ,ואני
כמעט בוכה כשאני מבין עד כמה אני רחוק מהחוף ,אבל יפו מתעוררת
שוב ,כוחותיה ממלאים אותי .כשלקחתי מקין את כוחותיה של תל אביב
על החוף ,הגעתי קרוב מאוד להרוס את גופי האנושי ,שלא היה מסוגל
להכיל אותה .לעומת אותה חוויה ,הנוכחות של יפו במחשבותיי רכה,
דומה יותר לצל נוסף או להשתקפות כפולה במים מאשר לכוח משולח
רסן ששולט בי יותר משאני שולט בו .ועם זאת ,אני חשוף בפניה כפי
שלא הייתי מעולם .אני מניח שזה הוגן — היא לא היתה חלק משיחת
גילוי הלב הגדולה שלי עם תל אביב — לפחות ,אני חושב שלא .ומשום־
מה דווקא החשיפה הזאת פחות קשה לי ,אף על פי שהיא רואה מעיניי,
מניעה איתי את גפיי ,חושבת איתי את מחשבותיי ונוגעת בכל נימי
נפשי.
מה עכשיו? מה שלא נעשה ,זה חייב לקרות מהר .אני מביט מטה אל
הרכב השקוע .קין לא יישאר שם זמן רב ,יפו תשושה וחלשה כמוני ,ומן
הסתם ,אנחנו לא יכולים לשחות לישראל .סירת מנוע? המחשבה עולה
