Page 299 - 22322
P. 299
שומרי הערים |299
קילקני ,אירלנד2003 ,
אנחנו לא חשים בברכה בכניסה לקילקני ,וגם לא בדחייה שהרגשנו
בגאלוויי .העיר דוממת כאילו היתה חסרת בינה ונטולת רוח .אפילו
הגשם פסק .כתפיי נוקשות מהמתח העצור בהן .אשלינג מחליפה את
מת'יו בנהיגה בכניסה לעיר ,להקלתו הרבה ,והוא נשאר לשבת לידה
כשהיא מנווטת באיטיות ובזהירות לא אופיינית .אני עובר אחורה
ומביט מהחלון במראות שכבר מתחילים להיראות לי מוכרים — נהרות,
שורות בתים צבעוניים ,גשרים ,רחובות עתיקים .אני מביט כמו סהרורי
בכל היופי הזה ,אבל מבטי נמשך דווקא אל הפגמים — גדה שעומדת
מוצפת זמן רב ,קבוצת בניינים שחורים שמעולם לא שוקמו מהשריפה
שאחזה בהם ,כר דשא נובל מעודף מים.
מת'יו מסביר לאשלינג על הקריאה .הוא מדבר על כל המאפיינים
של העיר שצריך להתרכז בהם ,על השילוב העדין הנדרש בין המחשבה
למילה ולמגע .אני חושב לעצמי שהוא ממש מסבך את זה שלא לצורך,
אבל אשלינג נראית קשובה מאוד .אולי שניהם פשוט צריכים משהו
אחר לחשוב עליו.
אשלינג מחנה את הקרוואן ברחוב רחב וריק ,ואנחנו יוצאים ממנו.
בלי לחכות לאישורו של מת'יו ,היא מצמידה את ידיה אל מדרכות האבן
האפורות העתיקות ועוצמת את עיניה .לאחר רגע היא קוראת בשמה
של העיר .היא מתחילה בקול רם ,ואז מנסה בלחישה ,בנימה מבקשת,
בפקודה .לאף אחת מאלו אין את המשקל של הקריאה או את כוחה.
לאחר דקות ארוכות של ניסיונות אשלינג קמה ומנקה את כפות ידיה
בשמלתה" .אני מניחה שזהו".
"כן ",אומר מת'יו ,וההקלה בקולו ברורה" .אתה מרוצה ,ג'וני?
אפשר להניח בצד את התיאוריה המופרכת שלך ולהמשיך הלאה?"
אני מגלגל את עיניי" .אני לא למדתי את זה בכמה דקות .אני בטוח
שגם אתה לא".
"אני הייתי בן ארבע ",מת'יו עונה ביובש.
אני מתעלם ממנו וכורע על המדרכה ,מהסס לרגע ,ואז מושיט יד אל
אשלינג" .בואי ננסה ביחד".
גם היא מהססת ,לפני שהיא יורדת שוב על ברכיה ומניחה את ידה
