Page 300 - 22322
P. 300
300רותם ברוכין|
בידי .היא עדיין לא סלחה לי ,ובצדק ,אבל אצבעותיה עדינות וחמות.
אני מצמיד את ידינו אל משטח האבן שעליו אנחנו כורעים.
"כשתהיי מוכנה ",אני אומר.
עיניה מלאות חשש וספק .היא עוצמת אותן .אני משאיר את עיניי
פקוחות ,כדי שאוכל לבטא את הקריאה יחד איתה.
"קילקני".
אני מרגיש שהקריאה עצמה מגיעה רק מהצד שלי ,אבל אשלינג
בבירור מרגישה אותה נישאת סביבנו .ידה מתאבנת לרגע בתוך ידי,
וכשהיא פוקחת שוב את עיניה ,הן מלאות פליאה.
"מה עכשיו?" היא שואלת לאחר רגע ,קולה שקט.
רעם מתגלגל כאילו עונה לשאלתה ,מרעיד את השמים והאדמה.
גשם מתחיל לרדת שוב .אשלינג מושכת את ידה מידי" .משהו לא
בסדר ",היא אומרת וקמה על רגליה.
היא צודקת .גם אני מרגיש את זה ,ואני רואה את הפחד בעיניו של
מת'יו .הרעם מתגלגל שוב ,חזק יותר ,ובתוכו אני שומע הדהוד נוסף,
כבישים סואנים ,עשרות צלצולי פעמוני כנסיות בבת אחת ,שאון אבנים
עצומות צונחות זו על זו .הגשם הופך לברד שמכה בנו בכוח.
"בואו נחזור לקרוואן ",מת'יו אומר בשקט ,ואנחנו מתחילים לרוץ
בלי לחשוב על כך .אני תופס את ידה של אשלינג ,מושך אותה אחריי,
אבל שאון האבנים מתגבר ,ואשלינג מושכת בכוח את שנינו לאחור רגע
לפני שהמדרכה מתבקעת מולנו ,מפרידה בינינו לקרוואן .את הדרך
חוסמת אישה גבוהה מאוד ולבנה מאודׂ ,שערה שחור כמו הלילה עצמו.
היא לבושה בשמלה ארוכה ומיושנת ,אולי מימי הביניים ,ועל ראשה נח
שביס של נזירה.
"האם שימוש בקריאה אינו נחשב לגסות רוח במקום שבו אתם באים
ממנו ,יורשים?" היא שואלת ,בלי ברכת שלום ,בלי חיוך .קולה קפוא.
הזהירו אותה מפנינו.
"סלחי לנו ",מת'יו קד" .החברה שלנו כאן —"
"אה ,כן .החברה שלכם ".היא מביטה באשלינג ,ולרגע נדמה לי
שמשהו משתנה בעיניה ,אבל היא מסיבה את מבטה בחזרה אלינו" .מה
הטעם במדריכת טיולים כשהטיול שלכם נגמר ,יורשים?"
היא פורשת את ידיה באוויר .הברד מתחזק .אני מסוכך על מצחי
