Page 286 - 22322
P. 286
286רותם ברוכין|
אני מחייך בחזרה בלי לחשוב ,אבל פניה של ספרטה קודרות ,והחיוך
קופא על פניי .אני נד בראשי לשלילה אל המוכרת .נער מושיט לנו
חוברת שעליה הכותרת "ימיתון" ,וספרטה מושכת אותי הלאה לפני
שאני מתפתה לקחת עותק .ילדה רצה על פניי ,מתנגשת בי ,מתנצלת
וממשיכה לרוץ .ספרטה תופסת בכוח את זרועה של הילדה.
"מה את עושה?" אני צועק .הילדה בוכה ומנסה להשתחרר .ספרטה
מחזיקה אותה במקומה בלי כל מאמץ .הקלשון שלה נעלם ,ובידה
הפנויה היא מסובבת את הילדה ,שמחזיקה מאחורי גבה את תיק ההגנות
שלי .ספרטה משליכה אותו אליי ומשחררת את הילדה ,שרצה משם,
בוכה ומשפשפת את זרועה האדומה .אני תולה את תיק הבד בחזרה על
זרועי .אפילו לא שמתי לב שהיא לקחה אותו .ספרטה מושיטה יד אל
האוויר וקוטפת ממנו בחזרה את הקלשון ,ובידה השנייה מתגשם חבל
דק ,מחוספס .היא משליכה גם אותו אליי" .קשור את זה אליך".
אני עושה כדבריה ,אבל עדיין מביט בעקבות הילדה המייבבת" .לא
היית צריכה לעשות את זה".
"זו לא ילדה ",היא עונה ,קולה קר" .אם תרחם על אויביך ,תמות
עוד לפני שהקרב יחל ,נכה".
"יוני!" מישהו צועק מהחלון.
אני קופא.
"יוני!" נשמעת הקריאה שוב ,הפעם משועשעת יותר" .בוא לכאן!"
אישה גבוהה מביטה אליי מאחד החלונות .היא לובשת מכנסיים קצרים
וחולצה משובצת .צעיף קל כרוך סביב שערה ומגן על עורפה מהשמש.
היא שזופה מאוד ,והעיניים שלה חומות כמו שלי .אני בוהה בה ,לא
מסוגל לנשום ,לא מסוגל לחשוב.
ילד קטן חולף על פניי בריצה ונעצר כמה פסיעות מהחלון ,ואני
מבין סוף־סוף שהיא לא הביטה בי ,לא דיברה אליי.
"כן ,אמא?" הוא שואל ,נזוף.
"אבא קרא לך לארוחת צהריים כבר לפני רבע שעה ",היא אומרת,
ידיה על מותניה.
"רק עוד חמש דקות ",הילד מבקש ,אבל היא צוחקת ,מחווה בידה
תנועה קלה ,והילד מתרומם באוויר כאילו ציפור ענקית נושאת אותו
במקורה ,מוחה" ,אמא!" בעודו נמשך פנימה דרך החלון .היא קולטת
