Page 285 - 22322
P. 285
שומרי הערים |285
בדיוק כמו כל ילד בחוף ,ואין לי שום דרך לדעת אם עמוק בתוכם
הם יודעים .אם עמוק בתוכם הם צורחים ,נאבקים לשווא בכוח ששטף
אותם ,ששיכתב את מחשבותיהם וזיכרונותיהם ,שאילץ אותם להפוך
לילדים אחרים ,מלאום אחר או מעשור אחר ...אני מחפש נואשות
סימנים מסגירים ,צעקה בערבית ,מילת סלנג בעברית עדכנית ,פריט
לבוש שירמוז על —
"שומר ",ספרטה אומרת ,קולה חד.
אני מבין שסטיתי מהכביש לכיוון החוף ועוצר את הרכב" .אני חושב
שכדאי שנמשיך ברגל ",אני אומר" .האוטו עלול להפוך לגמל ,או גרוע
יותר ,לסובארו משנות השמונים.״
הבדיחה מתבזבזת על ספרטה לחלוטין ,אבל היא לא היתה מוצלחת
במיוחד ממילא .היא יוצאת מהרכב לפניי ,בוחנת את השטח ומסמנת
לי לצאת .היא עוטה שוב שריון מלא ,והחרב שלה משתנה מול עיניי
לקלשון בעל הקצוות המשוננים .היא בוחנת את הופעתי במורת רוח
ומרימה את ידה" .אתה צריך ללבוש משהו מתאים יותר —"
"שלא תעזי!" אני מתרה בה .הזוג דובר הרוסית מתקרב אלינו .שנינו
נדרכים ,אבל הם רק מנפנפים אלינו ומברכים אותנו לשלום במבטא קל.
הילדה רצה בעקבותיהם וחולפת ישר דרך ספרטה כאילו היתה אוויר.
"נתת לה לעבור?" אני שואל.
ספרטה מנידה בראשה לשלילה" .אין לה גוף מוצק".
אני מתקרב אל אחד ממבני המלתחות ומושיט אליו יד .היא חולפת
דרכו .גם זו אשליה .בהקלה מסוימת אני מתקדם אל תוך העיר .ספרטה
הולכת לצדי ,הקלשון שלה מונף ,מביטה בחשדנות במרכז הבילוי
והקניות ,בחנויות עם השלטים המיושנים ,בשבילים שעצי דקל לאורכם,
בחצרות המשותפות .הרחובות מתמלאים ככל שאנחנו מתקדמים —
משפחות ,ילדים ובני נוער ,נשים וגברים שעורם צרוב־שמש וחיוך על
פניהם .מאחת החצרות נשמעת תפילה ,רדיו מאחד הבתים משדר את
גלי צה"ל .זוג צעיר מתיז זה על זו מים מבריכת הנוי שבמרכז הכיכר,
ואישה קשישה נוזפת בהם .ריחות מאפים חמים עולים באפי ,מזכירים
לי שהפעם האחרונה שאכלתי היתה לפני שנכנסתי לסוכנות להשכרת
הרכב .צעירה ליד דוכן במרכז הקניות מנופפת לי" .עוגה לשבת ,בחור
צעיר?" היא מציעה ,ואני מבין שהיא מדברת אליי ,מחייכת אליי.
