Page 282 - 22322
P. 282
282רותם ברוכין|
שלהם במלחמות של השנים האחרונות .עיניה החודרות של ספרטה
עדיין נחות עליי" .אני לא ילד שמאמין לאשליות".
"מה לגבי הבטחות?" ספרטה שואלת .זיכרון חדש נהדף אליי כמו
כדור ברזל :אני רואה שוב את קין — מאגו ,בזיכרונותיה — מספר לה
שהזמן שלה הגיע סוף־סוף ,שהוא בא כדי למצוא לה מקום משלה,
מקום אמיתי ולא עיי חורבות .שומרי הערים לא שכחו אותך ,הוא אמר,
וכשאני מביט בו מעיניה ,ברור לי לפתע שהיא לא האמינה לו .היא
חשדה בו כשהציג את עצמו כשומר ,חשדה בהצעה שלו .הוא הבטיח
שמצא לה מקום ראוי — עיר נמל ים תיכונית כמותה ,עם מאות אלפי
תושבים .אם תיקח את מקומה ,אמר ,תהיה חזקה שוב ,בעלת אדמה
וצבא .שמה יינשא בקולותיהם המשולבים של נשים וגברים וילדים
שיהיו גאים לחיות על אדמתה .אבל היא ידעה שאין עוד מקום שבאמת
תוכל להשתייך אליו אחרי כל השנים שעברו ,בוודאי שלא בארץ אחרת.
ובכל זאת ,היא הלכה איתו .היא רצתה כל כך להאמין ,להסיר מעל
כתפיה את משקל הבדידות הבלתי נסבל.
"עכשיו אתה יודע ",היא אומרת בקול שקט .לסתה הדוקה ,והבעתה
היא שילוב קודר של גאווה ובושה .התקווה שהתנפצה והאכזבה כמעט
חונקות אותי .אני יכול לומר לה שוב שהוא רימה את כולנו ,אבל זה לא
ינחם אותה.
"הוא לא הבטיח לי כלום ",אני אומר לבסוף" .אני כאן רק בשביל
יפו".
היא מביטה בהשתקפותה במגן המוזהב שלה" .הוא הבטיח לך
משהו .אתה פשוט עדיין לא יודע מה".
העיר ממשיכה להתקרב אלינו ,גגות רעפים אדומים בוהקים ושיריה
של נעמי שמר הנשמעים מרחוק .אני מדבר כדי לא להקשיב" .מה את
חושבת שהוא רוצה ,ספרטה?"
היא מושכת בכתפיה" .כוח ,כמובן".
תשובה מתבקשת ,שעלתה גם על דעתי .אבל אני נד בראשי" .כל
הרוחות רוצות לעזוב לפעמים ,בדיוק כמו שכל בני האדם רוצים בכך.
אני בטוח שתל אביב־יפו היא לא הראשונה שהוא מבטיח לעזור לה,
ולא הראשונה שהוא לוקח ממנה את מהותה .הוא לקח הרבה ,עוד לפני
שנלחמתן ,והיה יכול לקחת הכול בלי שנשים לב .אז למה להביא אותנו
