Page 277 - 22322
P. 277
אורנג'דה של טמפו – 4
אי־שם ,סיני ,מצרים2017 ,
גדר התיל הגבוהה המסמלת את הגבול נשארת לימיני כל הנסיעה .מדי
פעם אני מביט מעבר לה אל המדבר שלי ,אל ישראל .אין בו רוח מקום
שתיתן לו אופי שונה בשני צדי הגדר ,רק חול ודיונות ואדמה בגוני
צהוב־כתום וצמחייה מעטה .לכל אלו לא אכפת שגדר חילקה אותם
לשניים .המדבר הוא אותו מדבר.
ובכל זאת ,במדבר של סיני יש משהו קדמוני ועתיק יותר .הכביש
ישן ,לא מתוחזק ,ובחלקים מסוימים אינו סלול כלל .הכול ריק כל כך.
מכוניות אחרות לא חולפות על פניי ,ושעות חולפות לפני שאני רואה
סוף־סוף יישובים ,רחוק באופק ,בצד הישראלי .אני מסוגל לנקוב בשמם,
אפילו מהמרחק הזה — ניצנה ,קדש ברנע ,ואחריהן בני נצרים .גם בצד
המצרי מתחילה להתפרש לפניי העיר רפיח העצומה ,שחולקה לשניים
בין ישראל למצרים בהסכם השלום ,ונותרה כשמחציתה בצד העזתי
ומחציתה בצד המצרי .בחלקה המצרי נותר ממנה מעט מאוד .אני זוכר
שהשליט המצרי הנוכחי ,הנשיא א־סיסי ,התמודד עם ההשתלטות של
דאעש על האזור הזה על ידי הפצצות כוללות והחרבת רוב היישובים.
בהתחלה נראה שרק הריסות נותרו ,אבל כשאני ממשיך לנסוע ,אני
רואה שדות חקלאיים ,בתים ויישובים במרחק .שני ילדים שמשחקים
באחד השדות עוצרים להביט בי .הם יחפים ולבושים בגדים מטולאים.
אמם קוראת להם מאחד הבתים .גם היא מביטה בי .אני חושש באזור
הזה ,הרכב השכור שלי היה חריג במראהו עוד לפני השדרוגים שספרטה
עשתה בו .כל תשומת לב שאמשוך תהיה לא רצויה — משטרה ,צבא,
אפילו עוברי אורח שעלולים לזהות את המבטא הישראלי שלי .אני
נמנע ממקומות היישוב ובוחר בדרכים הנידחות והצדדיות .משהו
מסנוור ובוהק מופיע במרחק ,וכשהוא מתרחב ,אני מבין שאנחנו
מתקרבים לים התיכון ,נוצץ ובוהק וחלק וריק כל כך ,נקי מספינות,
מסירות ,ממצנחי רחיפה ,מגלשנים .ריח המלח נישא אליי אפילו דרך