Page 273 - 22322

‫שומרי הערים ‪|273‬‬

‫היא לא שומעת‪ ,‬או מתנהגת כאילו היא לא שומעת‪ .‬מת'יו מגיע‬
‫אליה ומנסה למשוך אותה מהמים‪ ,‬אבל היא מתנגדת לו‪" .‬עזוב אותי!"‬
‫היא משתעלת‪ ,‬ומשקיעה את ידיה שוב במים הבוציים‪ .‬היא אומרת עוד‬
‫כמה מילים באירית ומניעה את ידיה‪ ,‬ואדוות עולות סביבן‪" .‬המרוז‬

‫יכולים לעזור לנו‪ ,‬אני רק צריכה להגיע אליהם —"‬
‫אני מצרף את מאמציי למאמציו של מת'יו‪ ,‬ויחד אנחנו מושכים‬
‫אותה לאחור‪ ,‬כנגד התנגדותה העזה‪" .‬אשלינג! מספיק!" אני צורח‪.‬‬

‫"את תטבעי!"‬
‫גל עצום נוסף שוטף את האי ואת הגדה‪ ,‬וכולנו זוכים למקלחת של‬
‫מים קפואים‪ .‬מת'יו מצביע אל הגשר‪ ,‬רועד‪ .‬המכונית הוצפה‪ ,‬והמשפחה‬
‫נאלצה לטפס על הגג‪ .‬הגלים שוטפים אותם‪ .‬מול עינינו אחד הילדים‬
‫מחליק מאחיזתה של אמו‪ ,‬והיא נאבקת‪ ,‬מנסה לתפוס אותו‪ ,‬אבל הוא‬
‫נופל כמו אבן אל תוך המים‪ .‬לרגע ראשו מציץ מעל הזרם‪ ,‬צורח‪ ,‬בוכה‪,‬‬
‫נאבק במים ומכה סביבו‪ ,‬ואז הוא נבלע‪ ,‬ורק קולם של ההורים הצורחים‬
‫נותר‪ ,‬רם מספיק כדי להתגבר על קול הסערה‪ ,‬והזוועה חונקת את גרוני —‬
‫הגלים פוסקים בבת אחת‪ ,‬כאילו מישהו סגר סכר‪ .‬מול עינינו הנהר‬
‫הופך רגוע כאגם ש ֵלו‪ .‬הגל היחיד הוא זה ששוטף את הילד הקטן אל‬
‫הגדה לרגלינו‪ .‬מת'יו מזנק להרים אותו‪ .‬הילד‪ ,‬שנראה בן שש או שבע‬
‫לכל היותר‪ ,‬משתעל מים‪ ,‬ומיד מתחיל לבכות בצרחות מנקבות אוזניים‪.‬‬
‫אני מתמלא בהקלה‪ .‬הוא חי‪ .‬הוא נושם‪ .‬הוא יהיה בסדר‪ .‬מת'יו מסיר את‬
‫המעיל שלו‪ ,‬שעדיין יבש בחלקו הפנימי‪ ,‬ועוטף את הילד הרועד מקור‬
‫ובוכה‪ .‬אני נזכר שיש לנו שמיכה בקרוואן‪ ,‬אבל האנשים על הגדה כבר‬
‫רצים אלינו‪ ,‬מביאים שמיכות ומעילים יבשים‪ .‬אני עדיין אוחז בכוח‬

‫באשלינג‪ ,‬אבל היא מפסיקה להיאבק‪ ,‬כאילו כל כוחה נשאב ממנה‪.‬‬
‫צמרמורת חולפת בגבי‪ ,‬בעורפי‪ ,‬ואני יודע שהיא לא קשורה לקור‪.‬‬
‫שלושתנו מסתובבים‪ ,‬כמו על פי סימן מוסכם‪ .‬רוח העיר של גאלוויי‬
‫נראית כמעט כמו סטודנטית רגילה במבט ראשון‪ ,‬לבושה בג'ינס‬
‫כחולים‪ ,‬בסוודר שחור ובמעיל גשם אפור‪ ,‬קצת מוזר‪ ,‬שהדוגמה עליו‬
‫נראית כמו אבני מדרכה עתיקות‪ .‬היא מתנדנדת‪ ,‬ומי הגשם שנקווים‬
‫סביב מעילה צובעים את האדמה הבוצית בצבע כהה ועשיר — לא כמו‬

‫מים‪ ,‬אלא כמו דם‪.‬‬
‫אני לא צריך להכיר אותה כדי לדעת כמה ההצלה הזאת גבתה‬