Page 271 - 22322
P. 271
שומרי הערים |271
מצליח לראות את הסיבה — נהר גועש ,שעדיין ניתן בקושי לראות את
הגשר שעליו ,ואת המכונית התקועה במרכזו ,בנקודה הגבוהה ביותר.
"איזה אידיוטים עולים על הגשר הרעוע הזה באמצע סופת גשמים?"
אשלינג שואלת את אחד הנהגים העומדים לצד הנהר ,איש שחום עור
ומגודל במעיל גשם ארוך.
"משפחה של תיירים ",ממלמל הגבר" .מי שלח אותם לאירלנד
בחורף ,בחיי".
אשלינג מפנה אלינו חיוך יבש ,ולא אומרת דבר .מת'יו מגלגל את
עיניו" .זה לא באמת חורף אם הנהר לא קפוא —"
"כוחות ההצלה והפינוי בדרך ",אומר הנהג" .אבל לא הייתי מחכה
במקומכם ,חברים .הגשם לא ייפסק בשעות הקרובות ,וייקח להם שעות
עם הנהר הזה .כל חורף אותו הדבר".
"יש שם ילדים ",אומרת אשלינג ,מביטה במכונית .אני מאמץ את
עיניי ורואה אותם במושב האחורי ,אחד מהם בוכה .המים כבר מציפים
את קרקעית הרכב ,והנהר ממשיך לעלות ,זרם המים גועש ,מהיר
ורב־עוצמה .האירים על הגדה מתווכחים מה לעשות ,ומהמעט שאני
מצליח להבין ממבטאם הכבד ,הם מודאגים כמו אשלינג .התיירים לא
יוכלו לשחות במים הסוערים האלו — הם ייסחפו בתוך שניות .סירת
הצלה תתהפך ותימשך למצולות .נער אחד מכריז שהוא נחלץ ממצב
כזה בדיוק באמצעות רפסודה שבנה מענפים .אישה מבוגרת אומרת
שרק חבל יעזור ,ואיש בעל עיניים תכולות בהירות מציע להביא סולם
מהרכב שלו .חילוקי הדעות מרמזים לי ששום דבר אינו באמת יעיל
בסופת גשמים נוראה כל כך.
אשלינג אינה משתתפת בדיון הסוער .היא בוהה לפניםׂ ,שערה
מתנפנף סביב כתפיה ברוחות החזקות ,כתם של צבע אדום עז בין מעילי
הגשם הכהים .אני עוקב אחרי מבטה .המשפחה מנופפת בידיה אל גדת
הנהר .הם זועקים לעזרה ,אבל קולותיהם נבלעים ברעשי הסערה .אני
מרגיש את ידו של מת'יו על כתפי.
"אנחנו חייבים לעשות משהו ",הוא אומר בקול נמוך.
הוא לא מתכוון לבנות רפסודה מענפים .אני מלקק את שפתיי ,טועם
את מי הגשם ואת הפחד הפתאומי שאשלינג תגלה" .היא לא תבוא".
"הצלחת להשתמש בקריאה כדי לזמן את דבלין".
