Page 272 - 22322
P. 272
272רותם ברוכין|
"היא באה רק מתוך נימוס .אני לא חושב שלגאלוויי יש זמן להיות
מנומסת .והשומר שלה ימלוק לנו את הצוואר".
"אם הוא כאן בכלל ".נימת הבוז בקולו של מת'יו מפתיעה אותי.
אני בדרך כלל הציני והמריר בינינו ,והוא זה שנוטה לתת אמון באנשים.
שיימוס לא מוצא חן גם בעיניי ,כמובן ,אבל יש גשמים והצפות גם
באזורים אחרים שעברנו ,רוחות אחרות שבוודאי מחפשות את עצתו או
את עזרתו .גם אם גאלוויי כבר קראה לו ,ייתכן שהוא בחלק אחר של
אירלנד ויידרשו לו שעות ארוכות כדי להגיע .המחשבה מעודדת אותי.
"בכל מקרה ,אנחנו צריכים לנסות .אנשים יכולים למות פה בזמן
שהיא עסוקה בהצפות בשאר העיר ",אומר מת'יו" .ביחד יש לנו סיכוי
יותר טוב".
אני מעיף מבט לעבר אשלינג .היא עדיין מביטה בנהר ומקשיבה
בחצי אוזן לטונים ההולכים ועולים של הוויכוח על גדת הנהר .אנחנו
מתרחקים בשקט מההתקהלות ומצמידים את ידינו לפיסת אדמה יבשה
למחצה מתחת לשלט פרסומת מחופה בצד הדרך ,שמזמין את התיירים
לבקר בכנסיית ניקולס הקדוש.
הקריאה מהדהדת מתחת לפני השטח כמו אדוות ,ושמה של גאלוויי
ממשיך להילחש ברוח ,לחישה המתגברת בדרך כלשהי אפילו מעל
הוויכוח הקולני .מת'יו צדק ,זה יעיל יותר בשניים .אבל לא יעיל מספיק.
דקות עוברות ,וגאלוויי לא מופיעה .זה מאכזב ,אבל לא מפתיע .אנחנו
לא מכירים את העיר שאנחנו קוראים לה ,לא יודעים עליה כלום מלבד
הדברים שאשלינג סיפרה .אנחנו חוזרים לגדת הנהר .הגלים הולכים
וגדלים ,מתקרבים אל הגדה .הקבוצה המתווכחת ,ספוגת גשם כמותנו,
נאלצה להתרחק לאחור .הגבר המגודל שדיבר איתנו קודם מנסה לזרוק
חבל אל הגשר ,אבל החבל לא מגיע אפילו לחצי הדרך לפני שהוא נופל
אל תוך הזרם העז ,וכמעט מושך בעקבותיו את הגבר ,שממהר להרפות
ממנו .אני מחפש את אשלינג בעיניי ומוצא אותה כורעת על ברכיה
על גדותיו הלא בטוחות של הנהר הגועש ,שתי ידיה עמוק בתוך המים
הבוציים ,שפתיה ממלמלות .גל עצום שוטף את פניה וכמעט מטביע
אותה .היא משתנקת ,אבל לא זזה.
"אשלינג! מה את עושה?!" מת'יו רץ אליה ,ואני מצליח להתנער
מהבהלה ולבוא בעקבותיו רק אחרי רגע" .זוזי משם!"
