Page 270 - 22322
P. 270
270רותם ברוכין|
מכה קלות על אצבעותיי ,ואני מבחין שאני אוחז במשענת המושב שלו
חזק כל כך שמפרקיהן הלבינו" .אולי נחליף מקום?"
"אתה סובל מבחילות ",אני מזכיר לו.
"לא נשאר הרבה לנסוע .אני אסתדר ".הוא פותח את חגורת הבטיחות
ומטפס אל פנים הקרוואן.
"מת'יו ",אני מנמיך את הקול" .אני מנסה להתרכז ולהפעיל מיסוך".
"ג'וני ",גם הוא מנמיך את הקול" .אתה כל כך לחוץ כרגע ,שטורונטו
יכולה להתביית עליך".
אני מחייך חיוך קלוש ,והוא דוחף אותי למושב לצדה של אשלינג.
אני נאנח ,מטפס לצדה וחוגר חגורת בטיחות.
"היי ",היא אומרת בעדינות ומעיפה בי מבט.
"היי ",אני אומר ,וממהר להוסיף" ,תסתכלי קדימה".
היא מחווה תנועה מבטלת ,אבל מחזירה את מבטה לדרך שבקושי
רב ניתן לקרוא לה "כביש"" .אתה בסדר?"
אני מחזיר תנועת יד מבטלת ,אם כי לא חיננית כמו שלה ,וכנראה
פחות משכנעת.
"יש הגדרה למצב הרפואי הפסיכי שלך? א ּוְר ָּבנ ֹופ ֹו ְּביה?"
אני צוחק בעל כורחי .אשלינג מחייכת ,מסירה לרגע את ידה מההגה
ולוחצת את ידי" .גאלוויי מדהימה .יהיה לנו כיף .אני מבטיחה .רגע,
מה"...
שיירה של מכוניות מחכה מעבר לפנייה ,חוסמת את הדרך הצרה.
אשלינג מאיטה ,פניה מודאגות" .משהו לא בסדר".
היא מעבירה את הקרוואן למצב חניה ,מכבה את המנוע וקופצת
החוצה לפני שאני מספיק לנסח בראשי בדיחה גרועה על המשותף בין
פקקים וימי שמש באירלנד.
"לאן היא הולכת?" מת'יו שואל מאחוריי.
"מי יודע ".אני נאנח ,ולמוד ניסיון ,מתעטף היטב במעיל הגשם
העבה שלי" .אתה בא?"
בזמן שאנחנו מתקדמים ברגל ,כמה מכוניות נוטשות את השיירה
ומסתובבות ,ככל הנראה כדי לחפש דרך אחרת לעיר הנצורה .אבל רוב
הנהגים והנהגות אובדי העצות בשיירה הארוכה ממתינים ,חלקם בחוץ,
עטופים במעילים או מכונסים מתחת למטריות .כשאנחנו מתקרבים ,אני
