Page 275 - 22322
P. 275
שומרי הערים |275
הזעם שלי נמס והופך לאיבה קרה ,לבוז .אבא שלי אף פעם לא
מתנהג ככה" .וחשבת בכלל לקרוא לעזרתן של רוחות אחרות? או שגם
להן אתה לא נותן לעזור בגלל השחצנות שלך?" אני מצביע לעבר רוח
העיר המתנשמת בכבדות" .תסתכל עליה!"
שיימוס מסתכל .למעשה ,כולנו מסתכלים ,ואז אני מבין שאשלינג
וגאלוויי אינן משתתפות בוויכוח כלל .הן מביטות זו בזו ,על פניהן
הבעה כמעט זהה של תמיהה ,פליאה ,ומעבר לכך — שביב קל של הכרה,
כמו פרח שמזהה את האביב ומפשיל את עלי הכותרת שלו לאיטם" .את
מוכרת לי ",אומרת אשלינג לבסוף" .אני מרגישה כאילו נפגשנו בעבר".
"אבל "...גאלוויי רועדת כשידה של אשלינג מתקרבת אליה שוב,
אבל לא מתרחקת ממנה" .איך ...מי את"...
"לא!" הצרחה של שיימוס מהדהדת כמעט כאילו היתה קריאה .הוא
הודף את אשלינג לאחור בכוח ,והיא נופלת לבוץ .גאלוויי משמיעה קול
חלוש של מחאה ,אבל אני בקושי שומע אותו מעבר לרעם בין אוזניי.
אני מסתער לעבר שיימוס ,אגרופיי מורמים ,ולעזאזל עם חוסר היכולת
שלי להילחם.
אני לא מגיע אליו .פרץ של כוח הודף אותי לאחור ,מפיל גם אותי
לאדמה הבוצית .אני מביט למעלה ,אל ידה של גאלוויי המכוונת אליי,
רועדת .היא תופסת בכתפו של שיימוס ונעזרת בה כדי לעמוד ,עדיין
נושמת בכבדות .אני מביט בה ,ולא אומר דבר .רגש האכזבה ששוטף
אותי כמעט מטופש בעיניי .היא רוח עיר .הוא שומר ערים .ברור שהיא
תהיה נאמנה לו .למה ציפיתי?
"סיימנו כאן ",אומר שיימוס ,קולו קר ,יבש .גאלוויי מהנהנת .נראה
כאילו לא נותר בה כוח לעשות יותר מכך .שיימוס מביט בנו ,שפתיו
מהודקות לפס צר ועיניו מצומצמות" .לכו הביתה ,יורשים .הטיול
שלכם באירלנד נגמר".
"מי אמר?" מת'יו שואל.
"אני אמרתי .ואני ממליץ לכם מאוד להקשיב לי ".הוא מעביר עלינו
את עיניו ,מכליל גם את אשלינג באותו מבט מלא ֵחמה .הוא מוביל
את גאלוויי למונית שלא היתה שם קודם לכן ,וכשהם נכנסים למושב
האחורי היא מתחילה מיד לנסוע ,למרות שהמושב הקדמי ריק.
אני מבין פתאום שיש התקהלות סביבנו .צעקות ,איומים ותגרות
