Page 276 - 22322
P. 276
276רותם ברוכין|
תמיד ימשכו תשומת לב ,אפילו ללא מעורבות של יצורים על־טבעיים.
מת'יו ואני לא זזים ,מתורגלים בסיטואציה ,ובמהרה הקהל מתחיל
להתפזר .חלקם עוזרים למשפחת התיירים ,אחרים חוזרים למכוניות
שלהם וממשיכים לנסוע אל הגשר הפנוי כאילו לא קרה דבר .רובם
אכן חושבים כך ,ואלו שעוד זוכרים משהו ,כנראה ישכחו תוך דקות
ספורות .אבל לא אשלינג .היא מביטה ביׂ ,שערה האדמוני כמעט חום
מהבוץ ,עיניה רחבות כל כך שנדמה כאילו הן תופסות שליש מפניה
המלוכלכות" .היא לא היתה אחת מהמרוז ",היא אומרת ,קולה שקט.
"וגם הוא לא".
"לא ,הם לא היו ",אני אומר ,כי אני לא יודע מה עוד לומר .אני
מפלס את דרכי בבוץ לעברה ,מושיט יד כדי לעזור לה לקום .היא
מושכת את ידה ממני כאילו דקרתי אותה.
"ואתם לא סתם תיירים ",היא ממשיכה ,אבל מביטה רק בי .בגידה
נשקפת מעיניה הירוקות־ירוקות" .מי אתם?"
איום הטביעה ,כעסו של שיימוס ,ואפילו כוחה של רוח העיר
שהופעל כלפיי לא עוררו בי את החרדה המשתקת שאני חש עכשיו .אני
מצווה על עצמי לדבר ,אבל לשוני כבדה וחסרת תועלת.
"אנחנו כן תיירים ",מת'יו נחלץ לעזרתי" .פשוט לא תיירים רגילים.
אנחנו נסביר הכול ,אבל אנחנו חייבים לעוף מכאן .אנחנו לא רצויים".
הוא צודק .הדחייה כאילו נוטפת אלינו מהאספלט ,מהבוץ,
מהמכוניות ,מהאנשים ,אפילו מהגשם עצמו .העיר לא רוצה בנו.
אשלינג ממצמצת ונרעדת" .בגלל זה אני מרגישה ככה?"
"את?" מת'יו שואל .אני פוגש במבטו .יש לי תיאוריה ,ומההבעה
הקודרת על פניו ברור לי שהוא לא עומד לאהוב אותה.
