Page 266 - 22322
P. 266
266רותם ברוכין|
היא לוקחת בחזרה את הגיטרה וסוגרת אותה בנרתיק" .אבא
שלי ואני גרנו בקרוואן הזה כל החיים שלנו .הוא התפרנס מסריגה
ומתפירה — לא העבודה הכי רווחית בעולם ,אבל בדרך כלל היה לנו
מספיק .ואז היה חורף קשה ,והגג קרס מהגשם .לא היה לנו מקום אחר
לגור בו .הלכנו לישון במקלט מקומי .בכיתי ,כי הייתי בת שבע ,ולא
ידעתי מה יקרה לנו ,ופחדתי מהאנשים במקלט .אבא שלי ניסה להרגיע
אותי ,אבל מי שבסוף הצליח לעשות את זה היה נגן רחוב שבא לישון
במקלט .היו לו זקן ארוך ועיניים כחולות ,וגלימה ארוכה כזו — אולי
הוא היה שמאניסט .אני לא בטוחה .חיפשתי אותו הרבה מאז בכינוסים
פגאניים ,ולא מצאתי .אולי הוא אפילו היה אחד מיושבי היער בעצמו".
היא מנערת את תלתליה ,כאילו מנערת את שרעפי הזיכרון" .בכל
מקרה ,הוא הוציא גיטרה ושר כמה שירים פגאניים ,תפילות לאלי היער
והאדמה .הם היו כל כך יפים ,והם הרגיעו אותי — יותר מרק הרגיעו
אותי .הם מילאו אותי בשלווה .לאבא היתה גיטרה ישנה ,וידעתי לנגן
בה קצת ,אז ביקשתי ללמוד ממנו את השירים .שרנו וניגנו איתו זמן
רב .למחרת ,כשהגשם פסק ,חזרנו לראות מה הנזק וגילינו שהגג לא
סתם תוקן ,אלא הוחלף בגג זהה .כאילו הוא לא קרס מעולם .אבא שלי
ניסה לברר מי אחראי לתיקון ,מי יצא בלילה לקור ולגשם להחליף גג,
שיפוץ יקר שבבירור אמור לקחת יותר מלילה אחד .ואני יודעת מה אתה
חושב ",היא מחייכת" .מישהו בכפר ראה איש צעיר עם ילדה קטנה
במצוקה והחליט לעשות מעשה טוב .אולי .אבל מאותו היום אף פעם
לא חסר לנו דבר .יום אחד היינו זקוקים להם ,ומאותו הרגע הם היו שם,
מישהו או מישהם שתמיד ידעו בדיוק מה אנחנו צריכים ועזרו לנו בלי
שביקשנו .דלק לקרוואן ,בדים ,צמר ,שמיכות ,אוכל ,אפילו צעצועים.
יום אחד אפילו הופיעה עוד גיטרה ,עבורי ,כדי שנוכל לנגן להם יחד".
אני מהנהן ,ולרגע מפסיק לחפש הסברים ותיאוריות חלופיות ,ורק
נהנה מיצירת הדמיון שמתרוצצת במחשבותיי ,ילדה קטנה עם שיער
אדמוני שפותחת את הדלת בבוקר חורפי ומגלה שם גיטרה חדשה.
"אחר כך ,במהלך השנים ,למדתי עליהם כל מה שיכולתי.
הצטרפתי לקבוצות פגאניות ,למדתי מדרואידים ,השתתפתי בטקסים
ובחגים ויקניים .למדתי על האלים — בריג'יט ,מוריגן ,אהון ,פאן,
דאנו .למדתי על יצורי הקסם שמתהלכים בינינו — השי ,הבראוניז,
