Page 268 - 22322
P. 268
268רותם ברוכין|
מצטערת ".היא פוסעת לאחור ומעבירה יד בפקעת התלתלים האדומים.
"לא רציתי — זאת אומרת ,כן רציתי ,אבל לא התכוונתי —"
"אני שמח שעשית את זה ",אני אומר ,והמתח מרפה מכתפיה .היא
מחייכת ,אותו החיוך הרך שגיליתי הלילה לראשונה .כשאני בטוח
שרגליי יוכלו לשאת אותי ,אני קם ,מתקרב אליה .היא מושיטה יד לגעת
באחת מלחיי הסמוקות ,ואני נשען אל תוך המגע ,עוצם לרגע את עיניי.
דווקא ברגע המופלא הזה מחשבותיי חוזרות אל השיחה שלי עם מת'יו,
ואני שונא את עצמי ,אבל חייב לשאול" .אשלינג ",אני לוחש" .מה
יקרה כשהטיול שלנו יסתיים?"
היא מהרהרת בכך לרגע" .אני מניחה שאיאלץ למצוא תייר אחר
לנשק".
אני בוהה בה לרגע ,והחיוך השדוני שאני מכיר היטב מופיע שוב.
אני מתחיל לצחוק.
מת'יו לא מרגיש כמו גלגל חמישי ,או לפחות לא מתנהג כאילו הוא
מרגיש ככה ,אבל הוא מקניט אותנו בלי הפסקה בזמן שהוא מכין
לנו פנקייקים ,מתעלם בהפגנתיות מבקבוק המייפל שעדיין מביט בו
בהאשמה מדלת המקרר .הגשמים חזרו ביתר שאת בלילה ,וממשיכים
לרדת בעוז הבוקר ,ואשלינג מחליטה שכדאי שנצא לדרך לפני
שהקרקע תיעשה בוצית מדי ,וניתקע במקום הזה כמה לילות נוספים.
היא רכונה על המפה ,אצבעות ידה הימנית מתופפות קלות על הנייר
בקצב הגשם בחוץ ,וידה השמאלית נחה בעדינות על עורפי .מת'יו
נוהם אל הגשם המכה על החלון" .אולי תדברי איתם ,אש? נמאס לי
מזה".
אשלינג צוחקת" .אתה יודע שאני לא יכולה לבקש דברים כאלו,
מת'יו .אם רק לא היה חשוב לכם כל כך שכל הטיולים שלנו יהיו מחוץ
לערים "...היא מצביעה על המפה" .גאלוויי ממש קרובה לכאן .זו לא
עיר גדולה .יש מזח מדהים ,וחנויות אומנות מקומיות ,והופעות רחוב,
וכנסיות וקתדרלות עתיקות ,ואת מסעדת הפיש־אנד־צ'יפס הכי טובה
במערב אירלנד ,ופסלים ,ורחובות שנראים בדיוק כמו שהם נראו במאה
השבע־עשרה ...אולי אפילו נצליח לראות הופעת ריקוד אירי אמיתית".
"בשום פנים ואופן ".מת'יו מנפנף לעברה עם המרית.
