Page 264 - 22322
P. 264
264רותם ברוכין|
מהגרים נוסף שמעולם לא שמעתי אותה מנגנת בעבר .אולי מת'יו טעה
והיא לא תרצה לדבר ,אבל אני מחכה ליתר ביטחון ,מקשיב ,מביט בה.
אשלינג בדרך כלל נראית שלווה מאוד כשהיא מנגנת ,מבטה מרוחק,
כאילו היא נמצאת במקום אחר .עכשיו עיניה מביטות רק בגיטרה,
מבטן פונה פנימה .אחרי כמה צלילים היא נעצרת .זו הפעם הראשונה
ששמעתי אותה מפסיקה באמצע שיר .ידה מרחפת מעל הגיטרה ,נוגעת־
לא־נוגעת .המראה כמעט מערער.
אני נושם נשימה עמוקה ומושיט את ידי בבקשה אילמת .היא מביטה
בי ,משפילה מבט אל הגיטרה ,ושוב מביטה בפניי" .אתה בטוח?" היא
שואלת ,קולה מדוד.
לא .ממש לא .ראשית ,כי אני יודע כמה זה יכאב .שנית ,כי אם
יש באשלינג איזושהי משיכה כלפיי ,אני חושד שהיא תיעלם כשהיא
תשמע את השירה והנגינה שלי ,בהנחה שאצליח בדרך נס לא לקרוע
מיתר עם האצבעות המגושמות והחלודות שלי" .כמה את קשורה
לגיטרה הזאת?"
אשלינג מגלגלת את עיניה" .אתה מתכוון להטיח אותה בקירות? כי
אם לא ,נראה לי שתהיה בסדר".
אני נושם שוב ,אף על פי שאני יודע שהאוויר לא יקל את המשקל
שמאיים למחוץ את ריאותיי ,וסוגר את אצבעותיי סביב צוואר הגיטרה.
אני מושך אותה אליי ,מאזן אותה בחיקי ומתחיל לפרוט מיד ,לפני
שאתחרט.
"עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא
והדרך עודנה נפקחת לאורך
וענן בשמיו ואילן בגשמיו
מצפים עוד לך ,עובר אורח.
והרוח תקום ובטיסת נדנדות
יעברו הברקים מעליך
וכבשה ואיילת תהיינה עדות
שליטפת אותן והוספת ללכת
