Page 259 - 22322
P. 259
שומרי הערים |259
שלא תלך .הדברים שדולין אמרה לי רודפים אותי .תמיד היה בעולמי
אך ורק סוג אחד של קסם — דודות מוזרות שליוו אותי מאז ילדותי,
ידיהן מלאות כשפים ,כיסיהן מלאי מתנות ,וכוחן עצום ,אדיר ,בלתי
מעורער — כוח שרק כבוגר התחלתי להבין את קצה קצהו .אני מושיט
יד להגנות שלי ,תזכורת מתמדת לכל מה שהשארתי מאחור .הכיס שלי
ריק .הן נשארו במעיל בקרוואן ,אני נזכר .אני מוטרד מהמחשבה שהן
רחוקות ממני ,מוטרד מהמחשבה שעשויים להיות דברים על־טבעיים
אחרים בעולם שלנו מלבד רוחות הערים ,שהבסיס האיתן של יסודות
האמונה שלי יכול להתערער ולהתפרק ברגע אחד .ולעזאזל ,יותר מכול
אני מוטרד מכך שחבורת הגברים הנפוחה הזאת מתעלמת מאשלינג
כבר שעות ,ולא מזמינה אותה לנגן איתם.
"נו?" היא מתגרה בי ,מוציאה שוב לשון" .תגיד משהו .הנה ,אני
אעזור לך — לחברים שלך לא אכפת איך את נראית כי הם חברים
דמיוניים".
"לא רע ",מעיר מת'יו" .הוא בטח היה אומר את זה עם קצת יותר
לגלוג .הוא מאוד משקיע בעלבונות שלו".
"אני אעבוד על זה ",מבטיחה לו אשלינג" .אני בטוחה שבסוף —"
"איך התחלת להאמין בהם ,אשלינג? כלומר ,למה דווקא בהם?"
מת'יו משתתק ,מבחין בנימת קולי הרצינית .הוא מרים אליי גבה,
מחווה שאני לא יודע אם נועדה להזהיר או להרגיע .אני מתעלם ממנו.
דולין האשימה אותי שמעולם לא טרחתי לברר למה אשלינג מאמינה
במה שהיא מאמינה .היא צדקה .אשלינג מצמצמת את עיניה ובוחנת
אותי ארוכות ,כאילו כדי לוודא שעצם השאלה אינה עלבון מחוכם.
לבסוף היא מושכת בכתפיה" .כי הם אמיתיים".
"ראית פעם אחד מהם?"
"ראיתי הוכחות".
"כמו הדלק והחבילות ודברים אחרים?" אני שואל .היא מקמטת
את מצחה ,ותלתל אדמוני נופל על עיניה .אני חש רצון עז לגעת בו,
להחליק אותו סביב אוזנה ,ואני ממשיך במהירות" .שום דריאדה לא
יצאה מהיער ודיברה איתך? שום פיה לא ריחפה סביבך ופיזרה אבק?
סוסים מכונפים לא עפו בשמים?"
"הידע שלך על פגאנים מבוסס על סרטים של דיסני וספרי ילדים",
