Page 257 - 22322
P. 257
שומרי הערים |257
כמעט שלא ממלאת דלק או מים במכלי הקרוואן ,לעולם אינה יוצאת
לקניות .המכלים תמיד מלאים בבוקר ,ושקיות חומות מלאות בכל טוב
מחכות לנו למרגלות הקרוואן ,גם כשאנחנו רחוקים מכל מקום יישוב,
חונים באמצע שדה שומם או ביער שרגל אדם לא דרכה בו מלבדנו .זה
משגע אותי .לילה אחד אני נשאר ער ויושב עד הבוקר מחוץ לקרוואן,
עטוף בעשר שכבות מתחת לשמיכת הפליז הוורודה של אשלינג,
ורועד מקור .באותו לילה אין שקית חומה ,אבל כשאשלינג פותחת
את המקרר בבוקר ,הוא מלא באוכל .מת'יו והיא צוחקים על השקיות
השחורות מתחת לעיניי וקוראים לי אובססיבי .אני אפילו לא יודע מה
ציפיתי לראות .את דולין מתגנבת ומניחה את שקית האוכל? גם אם היא
מחבבת את אשלינג ,האם היא באמת לקחה את האישה הצעירה תחת
חסותה רק בגלל שאשלינג מסוגלת להכיר בה ,לזכור אותה? וגם אם כן,
היא באמת תרחיק עבורה עד החצי השני של אירלנד כמעט בכל לילה
רק כדי לתת לה מתנות?
כמה שעות אחר כך אני מנמנם על הספה המתקפלת ,ומתעורר
כשאנחנו מגיעים לחניון קרוונים מוקף ביער ,אי־שם בקצה מחוז גאלוויי.
יש בו מכולת קטנה ,משאבת דלק ,ברז למים וכמובן — פאב .מעגל
הנגנים במרכזו הוא כבר מראה שמוכר לי ,ואני מופתע כשאשלינג לא
מצטרפת אליו ,אלא מתיישבת בשולחן לידנו ומניחה עליו את הגיטרה
שלה" .מה?" אני שואל" .את מחכה למכתב הזמנה רשמי?"
"לא מנומס להצטרף בלי שהוזמנת ,טמבל ",אשלינג עונה והולכת
להביא בירות.
"על מה היא מדברת?" אני שואל את מת'יו" .אתה ראית מתישהו
שמזמינים אותה?"
מת'יו מהרהר בכך" .לא ממש הזמנה ,אבל אחד הנגנים תמיד מסמן
לה לבוא .הכנר ,בדרך כלל .לא שמת לב?"
אני נבוך להודות שאני מביט בעיקר באשלינג ,אבל נזכר שהוא
צודק — היא תמיד מביטה במעגל לפני שהיא מצטרפת ,מחפשת תנועת
ראש או יד של אחד הנגנים ,שבתורם תמיד מחפשים אחרי האיש או
האישה הבאים שייכנסו לפאב כשהם נושאים כלי נגינה .ההזמנה בדרך
כלל אגבית ,טבעית ,כמעט מובנת מאליה ,מעולם לא חלפו יותר מדקה־
שתיים מרגע שנכנסנו לפאב ועד שהיא הגיעה .מעגלי הנגנים האלו לא
