Page 253 - 22322
P. 253
שומרי הערים |253
שדיברתי בה רק לפני יממה ,אבל לשווא .הזיכרונות שנתנה לי ,שלא
כמו אלו שקין כפה עליי ,התפוגגו מזמן .אז איך הבנתי אותה קודם? איך
דיברתי איתה ביוונית? היא נגעה בי ,אני נזכר לבסוף ,מגע קל בכתפי
כשצנחה אל תוך הרכב .אני הולך אל מכסה המנוע ומטפס בעקבותיה.
הבעת הבוז על פניה מעמיקה ,ושעשוע יבש מעורב בה כעת ,כמו נץ
שציפור דרור מתקרבת בסקרנות אל ִקנו ,אבודה הרבה לפני שהבינה
זאת .אני נעצר לרגע ,מנסה למשול בפחדי.
רוחות אינן רעות מטבען ,אמרה סדום.
אני ממשיך אל הגג ,שכורע תחת משקלנו המשותף ,ומציע לה את
ידי .היא מביטה בה כאילו היתה פגר שלא רצתה לגעת בו" .נו ",אני
אומר בקוצר רוח" .זה יהיה ממש מייגע אם לא נוכל להבין אחד את
השנייה".
היא לא מבינה ,אבל נראה שהגיעה לאותה מסקנה .היא תופסת בידי,
אחיזה חזקה כמו מלחציים מתהדקים .אין הפעם מעבר של זיכרונות,
מחשבות או רגשות — למעשה ,אני לא מרגיש דבר מלבד הלחץ המכאיב.
אבל כשהיא שואלת" ,למה עשית משהו מטומטם כל כך?" אני מבין לא
רק את מילותיה ,אלא גם את הכוונה מאחוריהן.
"כי אני לא רוצה את הדם שלהם על הידיים שלי ",אני אומר ,ולא
מצליח להבחין אם אני מדבר ביוונית או בעברית.
"הם רצו להרוג אותך ,נכה ",היא עונה בבוז" .הם עקבו אחריך
במשך שעות".
"תפסיקי להשתמש במילה הזאת כעלבון ",אני אומר ,מעווה את
פניי" .למה עקבת אחריי? למה הצלת אותי?"
היא מישירה מבט אל המרחק ,צפונה" .הערים שלך מנועות מללכת
בעקבותיך .לי אין גבולות שכולאים אותי".
היא לא ענתה לשאלה ,אבל התשובה ברורה לי במילותיה .אשמה
חותכת ,חדה כמו חודי הקלשון שלה.
"הוא רימה אותך בדיוק כמו שהוא רימה את תל אביב ,ספרטה ",אני
אומר" .הוא רימה את כולנו".
היא מושכת את ידה כאילו ננשכה על ידי נחש" .לך תזרוק את
עצמך מצוק במקום לחטט במחשבות שלי!" היא מסננת ,ומוסיפה עוד
כמה קללות ציוריות מאוד ,שלמרבה סלידתי אני מבין את כולן.
