Page 248 - 22322
P. 248
248רותם ברוכין|
ההגה ,ומבין שאהיה חייב לישון לפחות חצי שעה כדי שאוכל להמשיך
לנהוג עוד שעות ארוכות צפונה.
אני יורד מהדרך הלא סלולה ומוצא גבעה רחבה מספיק להחביא
מאחוריה את הג'יפ — לא במקרה קרובה יותר לגבול עם ישראל.
לא ראיתי נפש חיה מאז טאבה ,ואני נמצא באזור שומם ושכוח אל
שמטיילים נמנעים ממנו ,אבל אי אפשר להיות זהיר מדי .אני משאיר
את המנוע פועל ,כי אין סיכוי שאצליח לישון בחום כזה בלי מזגן,
נועל את כל הדלתות ,מנמיך לאחור את גב המושב ועוצם עיניים.
למרות העייפות ,אני לא מצליח להירדם .חוסר השקט ,המתח ,תחושת
המוזרות הכללית שמלווה אותי מאז שיצאתי מגבולות ישראל — כולם
הופכים אותי לפקעת עצבים ,ובדיוק כשאני מחליט להתייאש ולהמשיך
לנהוג ,אני מוצא את עצמי ברכב אחר ,במדינה אחרת ,בזמן אחר .אני
בן שבע או שמונה ,שוכב על גבי לצדו של אבא בחלק האחורי הפתוח
של הטנדר הישן שלנו .הערב לא מאוד קר ושנינו עטופים בשקי השינה
שלנו ,מביטים באלפי הכוכבים שמעל ראשינו .אבא קורא לי מתוך
הספר המצהיב והעתיק שתמיד הכרתי כ"ספר שומרי הערים" ,ושנים
אחר כך למדתי שהוא למעשה נקרא "ספר חנוך ד'" .מאז שלמדתי
לקרוא ,אבא מתעקש לפעמים שאני אהיה זה שאקריא לו ,מה שעושה
את הסיפורים בספר מעניינים פחות ,כי אני מתקשה לבטא את ההברות
המשונות והארוכות .אבל הלילה הוא מקריא לי" .ויקם קין את העיר
הראשונה ,ויקרא אותה על שם בנו ,חנוך ,ויקרא את ילדו לשומר לה"...
"אבא ,אם חנוך היה שומר הערים הראשון ",אני קוטע את הסיפור,
מנומנם למחצה" .אז מי לימד אותו להיות שומר? להשתמש בקריאה
וכל זה?"
"שאלה טובה ".אבא מחייך ומקמט את מצחו" .אני לא יודע .אני
מניח שהרוחות לימדו אותו".
"ומה עם אבא שלו? הוא לא היה יכול לעזור לו?"
אבא כורך סביבי את זרועו" .קין לא היה יכול להישאר .העונש שלו
היה להמשיך לנדוד".
אני מכווץ את עיניי מעל האותיות המקראיות ,חולף על פניהן
באצבעות קצרות" .אבל הוא חזר לבקר את חנוך האיש וחנוך העיר,
נכון?"
