Page 250 - 22322
P. 250
250רותם ברוכין|
הורג אף אחד .אבל אני יכול בקלות לנהוג אל תוך גבעת חול או סלע
שיקרקעו את הרכב שלי ,מה שרק יקל עליהם .אני מוריד את מעצור היד
ולוחץ לחיצה ניסיונית על דוושת הגז .קולות פגיעה של כדורים במתכת
מחרישים את אוזניי ,ואני מגיע לשלוש מסקנות :הראשונה ,שעד רגע
זה ממש התוקפים שלי ירו באוויר .השנייה ,שעכשיו הם יורים ישירות
ברכב .השלישית ,שאני לא שוורצנגר ולא סטאלון .אני מנמיך מעט את
קצה החלון וצועק בערבית" ,אל תפגעו בי! אני אתן לכם כסף!"
התשובה היחידה שאני מקבל היא קללות ומטח יריות נוסף" .אני
נכנע!" אני צורח .עשיתי מה שהם מבקשים .למה הם ממשיכים לירות
בי? אף אחד מהם עדיין לא פגע בי ,אבל המזל שלי לא יימשך לנצח.
מה אני אמור לעשות? אולי אני צריך לנסות לזרוק עליהם משהו ,אבל
הדבר היחיד שבהישג ידי הוא תרמוס הקפה שלי...
רגע ,ההגנות!
לעזאזל .אפילו תוך כדי סכנה אני תמיד כל כך איטי לפני הקפה .אני
מושיט אצבעות מאובנות וכבדות אל תוך התיק ותופס הגנה אקראית.
באר שבע .היא תוכל לייצר עבורי סופת חול .אבל אהיה חייב לפתוח
את החלון...
"שרמוטה מטורפת!" מישהו צורח מבחוץ .לשון נקבה משמשת
אותם כעלבון ,אני מניח ,או שאלו פשוט הבדלים מהניב הערבי שאני
מכיר .עוד מטח יריות .הם מבינים שאין לי נשק .אני חייב לפעול,
עכשיו .אני נושם ,מנסה להשקיט את הדופק הרועם בראשי וסוגר את
ידי סביב גוש החול הקשה .הוא לא חלק — דברים אחרים נוצצים בתוכו,
אוצרות קטנים ,אבל אני לא עוצר לזהות אותם .אני מושיט יד לחלון —
דמות צונחת דרך תקרת הרכב ישר לעברי .אני צורח בבהלה .בזווית
שבה אני נמצא ,שפוף ומכווץ ,היא בקושי שורטת אותי ,אבל המשקל
מעליי כבד ,ואני מנסה לשווא להדוף את התוקף .לאחר רגע המשקל
מורם ממני ,גבי נדחף בחזרה מעלה אל המושב ,והדמות הזועמת שמעליי
מכריחה אותי להביט בעיניה ואומרת בשפה שאני פתאום מסוגל לזהות
כיוונית עתיקה" ,אל תזוז ,נכה!"
אני בוהה בה ,המום ,ואז שואל כמו אידיוט" ,ספרטה?"
היא לא מביטה בי ,אלא החוצה .מטח יריות נוסף נשמע .הפעם אני
שומע אותו פוגע בחלונות הרכב בקול התנפצות עז ,אבל שום דבר לא
