Page 256 - 22322
P. 256
ויסקי בקנקן – 3
אי־שם ,אירלנד2003 ,
בשבועיים הבאים אשלינג מוליכה אותנו בעשרות מסלולי הליכה,
לוקחת אותנו אל צוקים ,שדות ,גבעות ,יערות ,חופים ,חורבות עתיקות,
טירות שנשתמרו כאילו רק אתמול הלכו בני אצולה במסדרונותיהן.
בכל בוקר אנחנו שותים קפה ובוחרים לאן נלך היום :מנזר עתיק
שנזירות פוסעות בין כתליו מראשית עליית הנצרות ,מבשלת בירה
מקומית ,מערות קבורה בנות אלפי שנים שאנחנו צריכים ללכת בהן
כפופים ,מפלים ואגמים ושבילי הליכה אין־סופיים ,טובעים בירוק.
לאשלינג יש סיפורים על כל מקום — לא רק היסטוריה ומלחמות
וגיאוגרפיה וגיאולוגיה ,אלא גם אגדות וסיפורים מקומיים ושירים
וסודות ופרטים קטנים ,שוליים ומופלאים .כל יום הוא הרפתקה,
וכל ערב נגמר ,כמובן ,בפאב אחר .רוב המוזיקה שאנחנו שומעים
היא מנגינות מסורתיות ושירי עם איריים ,אבל אשלינג ,שתמיד
מביאה איתה כלי נגינה ,מתאימה את הנגינה והשירה שלה לכל סגנון,
כולל פופ ורוק .המוזיקה מתנגנת בדרך כלל לפני שאנחנו מגיעים
וממשיכה להתנגן אחרי שאנחנו עוזבים ,כאילו היא נצחית ולא
מסתיימת לעולם ,ורק הנגנים וכלי הנגינה שלהם מתחלפים במעגל
הכיסאות .כשאין עם מי לשיר ולנגן ,אשלינג עושה זאת לבדה,
מחליפה בין כלי נגינה ומלהטטת בכישרון ובמומחיות .גם בתוך מעגל
נגנים היא זוהרת ומבהיקה כמו עלה תלתן מוריק בשדה של קוצי בר,
שולטת במעגל ,קובעת את הטון ,מקסימה את כל היושבים בקולה
ובנגינתה.
אני לא יכול להתיק את עיניי ממנה.
אין לי ספק שמשהו על־טבעי מצא לו נוכחות חזקה בחייה של
אשלינג ,אבל אני די משוכנע שאלו לא הפיקסיז והבראוניז שלה .כשרק
הכרנו ,תהיתי איך היא מסתדרת בדרך כלל בלי תיירים בעונת החורף,
אבל ככל שהזמן עובר אני מבחין שהחיים שלה מאוד חסכוניים .היא
