Page 333 - 22322
P. 333
שומרי הערים |333
את עיניי .דולין עומדת על אחד מגגות הטירה ,מנגנת בחליל .עיניה
נעוצות באשלינג ,ונגינתה חזקה ובטוחה .אשלינג מחייכת אליה ,וקולה
הרם נעשה פתאום ברור וצלול ,כאילו אינה עייפה עוד.
היא שרה שיר על יופייה של אירלנד ,על נשרים מעל קנים ,על דגים
שוחים בנהרות ,על קצף גלים ניתז מהחוף ,על שתייה ונגינה בפאבים.
מעולם לא שמעתי אותה מנגנת כל כך יפה ,ואני כמעט חש חרטה על
כך שאיש מלבדנו ומלבד הרוחות אינו מסוגל לשמוע.
ואז מטח של גשם שוטף אותנו כמו גל ,ניתך בעוצמה כזו שהוא
הודף את אשלינג לאחור .בזמן ששנינו המומים ורועדים מקור ,מת'יו
מזנק לפנים וסוגר את החלון.
"מה אתה עושה?" אשלינג מוחה" .קילקני —"
"כן ,היא בהחלט שמחה על עזרתך ",הוא אומר" .אבל רק כל עוד הן
לא הבינו איפה אנחנו .עכשיו הן יודעות".
"אני לא מתכוונת לתת לה להקריב את עצמה בשבילנו ",אומרת
אשלינג והולכת לפתוח את החלון.
מת'יו חוסם את דרכה ,חמור סבר" .אשלינג ,אם תקשי על קילקני
להגן עלייך ,יהיה לה עוד פחות סיכוי לנצח במלחמה הזאת .זוזי
מהחלון".
היא מביטה בו ,עיניה מלאות מרי ,ולרגע נראה כאילו היא תתנפל
עליו באגרופיה החשופים .אבל אז מבטה חולף עליו ופונה אל החלון.
"גאלוויי ",היא אומרת.
וזו אכן היא .אני מזנק ,מושך את אשלינג מהחלון בזמן שמת'יו
נע במהירות לצד השני .גאלוויי מרחפת באוויר מולנו ,פניה מעוותות
בכעס .דוגמת הריצוף על המעיל שלה אינה אפורה עוד ,אלא אדומה
כדם ,והסוודר שלה מלא חורים.
"גאלוויי ",אשלינג אומרת שוב ,בריכוז ,וזה כמעט נכון ,כמעט
קריאה אמיתית ,אבל לא בדיוק .זה הגיוני .לוקח זמן ללמוד להשתמש
בקריאה .אבל אין לנו זמן ,כמובן .גאלוויי מתנערת לרגע ,כאילו
מתעוררת מחלום ,אבל אז עיניה מתמקדות בנו.
"ביחד ",מת'יו אומר ,תופס את ידה של אשלינג" .בואו ננסה —"
החלון נפרץ ,ומטח נוסף של גשם מכה בפנינו .אנחנו מוכנים לו
הפעם ,אבל בכל זאת נותרים חסרי נשימה .גאלוויי מתקרבת ,ואני
