Page 334 - 22322

‫‪ 334‬רותם ברוכין|‬

‫שומע צליל של ברזל מתכופף בזמן ששרכים נשלחים פנימה‪ ,‬פורצים‬
‫דרך סורגי החלון‪ ,‬עוקרים אותם —‬

‫צליל החליל של דולין מפסיק את כל זה‪ .‬היא ניצבת לפתע בגבה‬
‫אלינו‪ ,‬חוסמת את דרכה של גאלוויי‪ .‬גאלוויי מתכווצת כאילו הנגינה‬
‫עצמה פוגעת בה‪ ,‬ואז היא מסתערת‪ ,‬ואני נזכר שהיא עיר ודולין‬
‫היא כפר קטן‪ .‬בזמן שהן נאבקות זו בזו באוויר‪ ,‬אשלינג אוחזת שוב‬
‫בידי ובידו של מת'יו‪ ,‬נחושה בדעתה לנסות שוב‪ ,‬אבל השרכים כבר‬
‫עוקרים את הסורגים סביבנו‪ ,‬ושחפים צווחים עפים פנימה‪ ,‬תוקפים‬

‫אותנו‪.‬‬
‫"בואו‪ ",‬אשלינג מתנשפת‪ ,‬ומובילה אותנו בריצה במסדרונות‬
‫הטירה‪ ,‬אל מעברי המשרתים והאזורים הנחבאים‪ .‬אנחנו יוצאים בריצה‬
‫אל גני הטירה המנוקדים בעדרי כבשים שחורות ולבנות‪ ,‬המשחיתות‬
‫את הצמחייה המעוצבת בקפידה‪ .‬בעוד מת'יו ואני מפלסים לעצמנו דרך‬
‫ביניהן‪ ,‬אשלינג מקפצת סביבן בקלילות כמעט כמותן‪ ,‬זריזה כארנבת‬
‫למרות הגיטרה התלויה עליה‪ ,‬ומטפסת על אחד מענפי העצים‪ .‬היא‬
‫מביטה בהרס המוחלט שסביבה‪ ,‬בגני הטירה הרמוסים‪ ,‬בעצים העקורים‪,‬‬
‫ופניה חיוורות ואבלות‪ .‬אנחנו מגיעים אליה בקושי‪ ,‬מתנשפים‪ ,‬מבוססים‬
‫בבוץ ומסריחים מצמר רטוב‪ .‬כמה עשרות מטרים לפנינו דולין נופלת‬
‫מהאוויר‪ ,‬צונחת אל בין עדרי הכבשים‪ .‬גאלוויי מחפשת אותנו בעיניה‪,‬‬
‫מביטה סביב‪ .‬אנחנו מסתתרים מתחת לעץ הגדול לצדה של אשלינג‪,‬‬

‫ולבסוף היא עפה משם‪.‬‬
‫"אנחנו חייבים לעשות משהו‪ ",‬אשלינג אומרת‪ ,‬ומושיטה יד שוב‬

‫אל הגיטרה שלה‪.‬‬
‫"לא‪ ",‬מת'יו מצווה‪" .‬אשלינג‪ ,‬לא‪ .‬אנחנו גם ככה חשופים כאן‪.‬‬

‫אנחנו צריכים למצוא מקום להסתתר —"‬
‫כאילו בתגובה לדבריו‪ ,‬גל חזק עולה מהנהר הסמוך‪ ,‬שוטף אותנו‪,‬‬
‫משאיר אותנו רועדים שוב‪ .‬ואז המכות מתחילות — כדורי משחק‪,‬‬
‫כאילו נבחרת כדורגל שלמה — טוב‪ ,‬גרסה אירית משונה של כדורגל‪,‬‬
‫אולי ראגבי — בועטת אותם לעברנו מקצה הפארק‪ .‬אני חוטף כדור‬
‫בכתף‪ ,‬ואז ברגל‪ ,‬וכדור נוסף מחטיא בסנטימטר את אפו של מת'יו‬
‫ופוגע בראשו‪ .‬הוא מקלל‪ ,‬משפשף את מצחו‪ .‬ידיו נשלחות אל פתית‬
‫השלג הקפוא בבקבוק הקטן על צווארו‪ .‬הוא קורע את החוט במשיכה‬