Page 336 - 22322

‫‪ 336‬רותם ברוכין|‬

‫היא שוקעת עמוק יותר ויותר‪ ,‬ואני נאבק‪ ,‬מושיט את ידי‪ ,‬מנסה להגיע‬
‫אליה‪ .‬היא מביטה בי‪ ,‬עיניה הירוקות מלאות אימה‪ ,‬שערה המשוחרר‬
‫כעת מתנופף במים סביב ראשה כמו אצות‪ ,‬ואני נאבק לחלץ מכיסי‬
‫מעילי עוד הגנה‪ ,‬למרות שאני לא בטוח מה עוד יש לי שיוכל לעזור‪,‬‬
‫אבל עיניה של אשלינג מתערפלות ונעצמות‪ ,‬ואני צורח את שמה ללא‬

‫קול‪ ,‬ידי חסרת התועלת עדיין מושטת לעברה‪...‬‬
‫ואז‪ ,‬בבת אחת‪ ,‬הכול חדל‪.‬‬

‫המים בנהר נעצרים‪ ,‬דוממים‪ ,‬שלווים‪ .‬זוהר עמום מקיף את גופה‬
‫חסר ההכרה של אשלינג — וגם אותי‪ ,‬אני מבחין‪ ,‬ובועות אוויר נוצרות‬
‫סביבנו ועולות מעלה‪ ,‬אל מעל הגלים‪ ,‬אל האוויר‪ .‬הן נעצרות מול מגפי‬
‫גשם צבעוניים וגרביים מפוספסים‪ ,‬ואני מבין מי לכדה אותנו סוף־סוף‪.‬‬
‫מתחת לקרני הוויקינגים הסרוגות שלה‪ ,‬פניה של דבלין המרחפת מולי‬
‫חמורות סבר וקודרות‪ .‬ידה מושטת מעט לעברנו‪ ,‬האצבעות מכופפות‬
‫כאילו היא לוכדת ביניהן פרפר‪ .‬בתוך הבועה שמולי אשלינג מרחפת‪,‬‬
‫עיניה עצומות‪ ,‬פניה חיוורות וראשה שמוט לפנים‪ .‬ייאוש וחוסר אונים‬
‫מציפים אותי‪ ,‬ואני הולם בבועה שלי‪ ,‬צורח לעבר דבלין‪" ,‬תעזבי אותה!‬

‫תעזבו אותה כבר‪ ,‬כולכן!"‬
‫"יו־או־ני‪ ".‬קולו של מת'יו נשמע באוזניי‪ ,‬יגע‪" .‬זה נגמר‪".‬‬
‫אני מביט‪ .‬קילקני עומדת על הגדה‪ ,‬בגדיה קרועים‪ ,‬שותתת דם‪ .‬היא‬
‫מתנשמת ומתנשפת בכבדות‪ .‬דולין תומכת בה‪ ,‬אך לא נראית טוב יותר‪.‬‬
‫גאלוויי שוכבת על הקרקע‪ ,‬גופה מטושטש‪ ,‬מעורפל‪ ,‬כאילו נתקעה‬
‫בעיצומו של ניסיון להיעלם‪ .‬המראה מעביר בי חלחלה‪ ,‬ורגע ארוך חולף‬

‫לפני שאני מבין למה‪.‬‬
‫שיימוס כורע ליד רוח העיר‪ ,‬והאחרות‪ ,‬שאני לא מזהה‪ ,‬מקיפות את‬
‫שניהם‪ .‬רובן פצועות או פגועות‪ .‬דבלין‪ ,‬שמורידה אותנו אל הקרקע‪,‬‬
‫נראית רק קצת טוב יותר‪ .‬כשהיא מניחה את אשלינג בעדינות על הדשא‪,‬‬
‫במצב מאוזן‪ ,‬כל העיניים מרוכזות באישה הצעירה‪ ,‬ובבת אחת אני מבין‬
‫מה קרה‪ ,‬למה הקרב נגמר בפתאומיות‪ ,‬למה גאלוויי נמצאת במצב הזה‪.‬‬

‫אימה אוחזת בי‪ .‬דבלין מרפה ממני‪ ,‬ואני מזנק‪ ,‬רץ אל אשלינג‪.‬‬
‫אני נוגע בפניה‪ .‬היא קרה כקרח‪ .‬לא‪ .‬לא‪.‬‬

‫אנחה עמוקה נשמעת‪ ,‬כבדה כל כך ומלאת כאב רב כל כך‪ ,‬שהיא‬
‫לא היתה יכולה לנבוע משום יצור אנושי‪ .‬כשאני מעיף מבט מהיר‪ ,‬אני‬