Page 338 - 22322
P. 338
338רותם ברוכין|
נשיפה קלה של אוויר .אני מושיט יד רועדת לבדוק את הדופק שלה,
ונשטף הקלה כשאני מרגיש את הפעימות החזקות ,היציבות .ידה נעה
מתחת לאצבעותיי ואוחזת בידי .כשאני מביט שוב בפניה ,עיניה פקוחות
ואפילו הצבע מתחיל לחזור ללחייה" .יונתן ".היא נוגעת בשפתיה" .אני
חושבת שחלמתי על ישראל".
ההקלה ממשיכה לזרום ,מנקזת מגופי את כל האדרנלין ,ואיתו
נעלמות המילים כולן .אני פשוט אוחז בה ,תשוש ורועד ומבוהל ואסיר
תודה ,ומאמץ אותה בכוח אל לבי.
"ניצחנו?" היא ממלמלת.
"אני לא חושב שמישהו ניצח ",אומר מת'יו .הערים מתאספות קרוב
יותר ,סוגרות מעגל סביבנו ,סביב אשלינג .עיניים כחולות ,חומות,
אפורות וירוקות מקרינות אלינו אשמה ,כאב ,מצוקה ,מבוכה ,תקווה,
אושר ,דאגה .אשלינג מביטה בכולן ,מזהה אותן ,מכירה בהן .מעגל
הערים נפרד ,ושיימוס עומד מולה ,הקמטים בפניו עמוקים כאילו
התבגר בעשור מאז שנפגשנו לאחרונה .בגדיו מרוטים ,רטובים מהמים
ומהרוח" .אני זקוק לעזרתך ",הוא לוחש.
מת'יו חוסם את דרכו" .למה שהיא תרצה לעזור לך ,בראניגן? אתה
אשם בכל זה ".הוא מצביע על ההרס סביבנו.
קולו של שיימוס מאופק מאוד כשהוא אומר" ,היא היחידה שיכולה
להציל את גאלוויי עכשיו .כשעיר שפוגעת בשומר הערים שלה ,כש...
כשהיא הורגת אותו"...
"אותה ",אני אומר ,רק כדי לחנוק עשרות תשובות אחרות ,עוקצניות,
זועמות ומרירות.
"אבל היא לא הרגה אותי .אני בסדר ",אשלינג אומרת.
אנחנו שותקים .היא מביטה בנו ,עיניה רחבות כמו אגמים.
"אתה ידעת ".פניו של מת'יו אדומות ואגרופיו מורמים .למרות
השריטות והמכות בגופו ,נראה כאילו הוא מוכן לחבוט בשיימוס עד
זוב דם .מעולם לא ראיתי אותו מיישב בעיות בעזרת אגרופיו ,והמראה
כמעט מערער" .ידעת שאשלינג היא שומרת ערים!"
שתי רוחות שאני לא מזהה נעות לפנים ,אבל שיימוס עוצר אותן
בתנועת יד" .חשדתי שהיא שומרת ערים ",הוא מודה" .לא חשדתי…
שהיא שומרת הערים של אירלנד".
