Page 339 - 22322
P. 339
שומרי הערים |339
אם הרוחות הרבות סביבנו מופתעות מההודאה ,אף אחת מהן לא
מראה זאת.
"מה עוד היא יכולה להיות? השומרת של יפן ,אולי?" מת'יו שואל
בעוקצנות.
"לא עכשיו ,מאטי ".אשלינג קמה על רגליה ,נתמכת בכתפי" .אנחנו
חייבים למהר .אני חושבת שהרגשתי שהיא גוועת".
"אני אקח אתכם ",דבלין מתערבת ופוסעת לפנים" .איפה הקרוואן?"
"מאחורי הטירה ",אומרת קילקני" .הוא בקושי ניזוק".
"מה לגבי מטוס או מסוק?" מת'יו שואל.
"שדה התעופה כאן לא פעיל ,וייקח כמעט אותו זמן להביא מסוק",
אומרת קילקני.
"את לא יכולה פשוט "...אני מחווה בידי .ראיתי ערים מרימות את
אבא שלי באוויר עשרות פעמים במצבי חירום כדי להטיס אותו לצדה
השני של הארץ.
העיניים הירוקות של דבלין מחייכות אליי מאחורי המשקפיים" .אני
יכולה ,יורש .מה שאני לא יכולה זה ליצור סביבכם בועה של חום כדי
שלא תמותו מהיפותרמיה .אני לא חזקה בחום".
"אה ".הקרוואן מתגלגל לעברנו מעצמו" .אז אנחנו באמת נוסעים?"
"מי אמר משהו על נסיעה?" דבלין מסמנת ודלת הקרוואן נפתחת.
"קראתם פעם הארי פוטר?"
אשלינג ואני מחליפים את בגדינו הרטובים ,אבל הקרוואן עדיין קפוא
כמו שלא היה מעולם .אני עטוף בשמיכת הפליז הוורודה ,רועד מקור
ושמח מאוד שדבלין לא קיבלה את הצעתי להעלות אותנו לאוויר
ללא הגנה .אשלינג ,שמעולם לא היתה במטוס ,מביטה החוצה
בפליאה בנופים החולפים .אני עדיין לא בוטח מספיק בשיימוס כדי
להפנות אליו את גבי .הוא יושב בקצה הקרוואן ,באחד מכיסאות העץ
המתקפלים .אף אחד מאיתנו לא היה מעוניין בנוכחותו ,אבל מת'יו
מעולם לא התמודד עם עיר גוועת ,אני עשיתי את זה רק פעם אחת —
בחוסר הצלחה — ואשלינג בוודאי שאינה יודעת דבר בנושא .אנחנו
זקוקים לו.
שיימוס חש במבטי הזועם ומרים את עיניו המושפלות לפגוש אותו.
