Page 46 - 22322
P. 46
46רותם ברוכין|
אוהב את השקט .אני עודר ,מפנה ,זורע ,נוטע ,שותל ,קוטף ,מלקט,
מרצף ,בונה ,מגדר ,משקה ,מסדר ,מרוקן את הקומפוסטר ,דופק
מסמרים ,מניילן את החממות ,מאכיל את בעלי החיים ,שוטף כלים
וחותך סלט בתורנות מטבח ,אפילו שומר על הילדים כשאני מוכרח .זה
לא נורא כמו שחששתי .העבודות מגוונות מספיק כדי לא להשתעמם,
ומעייפות מספיק כדי להשקיט את המחשבות.
המיטה שלי מלאה בחול כל הזמן.
חוץ ממגוון המטלות ,האווירה הקומונרית בגרעין אדמה כוללת
קבלת שבת חילונית־דתית בימי שישי וארוחת ערב משותפת מדי יום.
אין מבנה גדול מספיק בשביל לאכלס את כל הגרעין ,ולכן הארוחות
מתקיימות על "המדשאה" נטולת הדשא ,במעגל כיסאות ושולחנות
פלסטיק של "כתר" .כשקר ,שולחנות הפלסטיק מסודרים מסביב
למדורה .אני מצטרף לארוחות ,בעיקר כי אני חושש שאם אהיה בולט
מדי בחוסר ההשתלבות שלי בקומונה ההיפית שלהם ,הם עלולים לזרוק
אותי מכאן ומי יודע אם אצליח למצוא קומונה היפית אחרת שתרצה
סוציומט מריר כמוני .אבל עם הזמן הם מפגינים את שביעות רצונם
מהעבודה שלי ,ואני יכול שוב להתנהג כמו עצמי ,למעט בדיבור ולסרב
בנימוס כשמציעים לי להצטרף למגוון הפעילויות החברתיות שחברי
הגרעין והמתנדבים מעבירים אחרי ארוחת הערב — דמיון מודרך ,יוגה,
טאי צ'י ,רישום ,פיסול ,אריגה ,קליעת סלים .אלה ממשיכה לנסות לשדל
אותי ,וגם המתנדבים מזמינים אותי להצטרף ליציאות שלהם בלילות
שישי לפאב בשדה בוקר ,אבל בסופו של דבר ,כמו חברי הגרעין ,הם
מתרגלים אליי ומניחים לי.
גם אני מתרגל .לחום של היום ,לקור של הלילה ,לזריחה .לקריאות
התרנגולים מפינת החי .לסלט ולתבלינים מערוגת הירק .לכוס מיץ
רימונים בארוחת הבוקר בחמש .לנוף הצחיח מסביב ,שלאט־לאט אני
מתחיל לראות בו צמחייה ,זוחלים ,ציפורים ,עד שאני מבין שהוא לא
שומם אלא מלא חיים .לאנשי הגרעין עם התינוקות הצווחניים ,לילדים
הרועשים ולאופטימיות הבלתי נסבלת שלהם בארבע בבוקר ,לפני
הקפה .ויותר מכך ,אני מתרגל לשקט ,לשלווה ,לתחושה שאף זוג עיניים
בלתי נראה לא שומר עליי וצופה בכל צעדיי ,שאף כוח נסתר לא מסיט
מעליי את הגשם ,הקור ,החום ,החול המעקצץ בעיניי בזמן סופות אבק.
