Page 179 - V2
P. 179
ראוי לעבדו ולא לזולתו
פרק ה'
העיקר החמישי
אני מאמין באמונה שלמה ,שהבורא יתברך שמו לו לבדו ראוי להתפלל ,ואין ראוי
להתפלל לזולתו.
[ואסור לעבוד לזולתו ,ואפילו למלאכים ,אפילו כשרוצה על ידי עבודתם להתקרב לבורא יתברך ,ואיסור זה
הוא בכלל איסור עבודה זרה].
איסור עבודה זרה אפילו כשמאמין שכל הכוחות הם מה'
וזו היתה כל ענין העבודה זרה של דורות הראשונים מימי דור אנוש ,שאז התחילו
בעולם ענין העבודה זרה ,כמו שכתוב [בראשית ד' ,כ"ו] אז הוחל לקרא בשם ה' .שהיו
עובדים לכחות הכוכבים והמזלות ,כל אחד לכוכב ומזל מיוחד שבירר לעצמו.
לא שחשב כל אחד שאותו הכוכב הוא אלוה שברא את כל .שהרי מעולם היה שומה
בפיהם של האומות לקרותו יתברך שמו 'אלהא דאלהין' [דניאל ב' ,מ"ז] ,כמו שאמרו
רבותינו ז''ל [מנחות ק"י ,א'] ,וכן אמר מלאכי הנביא בתוכחתו לישראל [מלאכי א' ,י"א] 'כי
ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים כו' ,כי גדול שמי בגוים אמר ה' צבאות'.
אלא שתחילת טעות דור אנוש היה ,שחשבו בשיבוש דעתם ,כי רם ה' ועל השמים
כבודו ,ואין כבודו להשגיח על ברואי זה העולם השפל ,ולכן חשבו שהסיר הוא יתברך
השגחתו מהם ,ומסרם לכחות הגלגלים והמזלות שהמה ינהיגו זה העולם כרצונם ,והיה
נחשב אצלם חולין ואיסור גמור וחוצפה גדולה נגדו יתברך ,להתפלל לשמו הנכבד
והנורא ,לבקש מאתו צרכיהם השפלים ,לזאת השתעבדו עצמם ,וכיוונו כל עניני
179
