Page 233 - 6222
P. 233

‫האישה האחרת ‪|233‬‬

‫הגבוה מהשניים‪ .‬הוא התבונן בעיון בבקבוק חלב‪ ,‬כאילו מחפש את‬
‫תאריך התפוגה‪ .‬גל של פחד חלף בשרלוט לראשונה‪ .‬אולי היא טעתה‪.‬‬
‫אולי זהו צוות חטיפה של ה־‪ SVR‬אחרי הכול‪ .‬היא חשבה שרוזנקרנץ‬

            ‫נראה קצת רוסי‪ ,‬עכשיו כשהזדמן לה לראות אותו מקרוב‪.‬‬
‫היא השליכה בחיפזון כמה פריטים לסל ונתנה את כספה לבחורה‬
‫שופעת עם בטן חשופה ואיפור מוגזם‪" .‬לה לוקה‪ ",‬סיננה הבחורה‬
‫בבוז כששרלוט נשאה את שקיות הניילון שלה לרחוב‪ .‬והנה שם עמד‬

                           ‫גילדנשטרן‪ .‬הוא נשען על עץ תפוז‪ ,‬מחייך‪.‬‬
‫"בונז'ור‪ ,‬מדאם בטנקור‪ ".‬נימת קולו הייתה חביבה‪ .‬הוא התקדם‬
‫בזהירות צעד אחד לעברה‪" .‬מצטער להפריע לך‪ ,‬אבל תהיתי אם נוכל‬

                                             ‫להחליף מילה בפרטיות‪".‬‬
                             ‫עיניו היו כחולות מאוד‪ ,‬כמו של קים‪.‬‬

                                       ‫"מילה בנוגע ְלמה?" שאלה‪.‬‬
‫"הנושא שעליו אני רוצה לדבר איתך‪ ",‬אמר האיש‪" ,‬הוא רגיש‬

                                                               ‫מאוד‪".‬‬
‫שרלוט חייכה במרירות‪" .‬בפעם האחרונה שמישהו אמר לי את זה‪"...‬‬
‫היא צפתה בגבר בעל השיער המקליש צועד לעברם במורד הגבעה‪ .‬בו‬

                 ‫היא לא חשדה‪ .‬היא הניחה שהוא מדרגה גבוהה יותר‪.‬‬
‫היא הפנתה את מבטה לעבר מי שכינתה בשם גילדנשטרן‪ ,‬בעל‬

      ‫העיינים הכחולות כמו של קים‪" .‬אתה מממשלת צרפת?" שאלה‪.‬‬
                                                       ‫"ממש לא‪".‬‬

                                                     ‫"אז מאיפה?"‬
                           ‫"אני עובד במשרד החוץ של בריטניה‪".‬‬
‫"אז אתה מרגל‪ ".‬היא העיפה מבט לעבר הגבר בעל השיער המקליש‪.‬‬

                                                              ‫"והוא?"‬
                                                      ‫"הוא עמית‪".‬‬
                                         ‫"הוא לא נראה לי בריטי‪".‬‬

                                                        ‫"הוא לא‪".‬‬
                                               ‫"מה עם רוזנקרנץ?"‬

                                                             ‫"מי?"‬
‫"אה‪ ,‬לא חשוב‪ ".‬היא שמעה את נימת ההכנעה בקולה‪ .‬סוף־סוף זה‬

                                 ‫נגמר‪" .‬איך‪ ,‬לעזאזל‪ ,‬מצאתם אותי?"‬
   228   229   230   231   232   233   234   235   236   237   238