Page 236 - 6222
P. 236
236דניאל סילבה|
לאורכה ולרוחבה של ספרד — כאלה היו החיים שיכלה להרשות לעצמה
בזכות כספו של החבר לברוב .אבל עכשיו כשהיא זקנה ולא יכולה עוד
לנהוג ,עולמה הצטמק .אה ,היא אולי יכולה לנסוע באוטובוס ,אבל זה
לא משך אותה ,לנסוע עם כל אנשי הפרולטריון המיוזעים ,עם כריכי
השום שלהם והילדים המייללים .שרלוט הייתה סוציאליסטית — אפילו
קומוניסטית — אבל המחויבות שלה למהפכה לא חלה על תחבורה
ציבורית.
העמק הוריק מגשמי החורף .רוזנקרנץ אחז בהגה בידו השמאלית
בלבד .בזו הימנית תופף מקצב עצבני על תיבת ההילוכים .זה הוציא את
שרלוט מדעתה.
"הוא תמיד עושה את זה?" שאלה את האנגלי ,אבל הוא רק חייך
בתגובה.
הם התקרבו ליציאה לכביש .A375שלט הדרכים שהבזיק מחוץ
לחלונה של שרלוט נשא את הכיתוב סביליה .רוזנקרנץ זינק בטלטלה
לנתיב היציאה בלי לטרוח להאט או לאותת .כך עשתה גם המכונית
שנסעה לפניהם ,שרלוט שמה לב ,וגם זו שנסעה אחריהם.
"עוד כמה זמן?" שאלה.
"שעה וחצי ",ענה האנגלי.
"אולי קצת פחות" — שרלוט זקפה גבה במורת רוח לעבר רוזנקרנץ —
"איך שהוא נוהג".
האנגלי שלח מבט ממושך לאחור.
"הם עדיין מאחורינו?" שאלה שרלוט.
"מי?"
היא ידעה שאין טעם לשאול שוב .היא החלה להתנמנם בגלל
הגלולה ,וגם בגלל העליות והירידות העדינות של המכונית הנוסעת
במהירות בכביש המחוספס ,ובגלל השמש החמימה על לחייה .היא
השעינה את ראשה על המסעד ועצמה עיניים .במובן מסוים היא ציפתה
לזה בשקיקה .עבר הרבה זמן מאז הייתה בסביליה.
היא התעוררה למראה הלה גיַרלדה ,המינרט שהפך למגדל הפעמון של
קתדרלת סביליה ,שהתנשא מעל ּבארי ֹו דה סנטה קרוז ,הרובע היהודי
העתיק של העיר .הם עצרו בסמטה צרה מחוץ לבית קפה אמריקאי.
