Page 235 - 6222
P. 235
47
זהרה — סביליה
המכונית דהרה על פני הווילה של שרלוט בלי להאט .החצר הקדמית
הקטנה הייתה ריקה ,אבל נדמה היה לה שראתה תזוזה באחד החלונות.
הם כמו תנים שמחטטים בעצמות ,חשבה בלבה .סוף־סוף זה קרה.
חייה התנודדו על פי תהום והתרסקו על קרקעית העמק .היא אמנם
הייתה שותפה מרצון ,אבל קים הוא שגרר אותה לתחתית בסופו של
דבר .שרלוט לא הייתה הראשונה; קים הותיר אחריו עיי חורבות
אנושיים .היא חשבה שוב על התיבה הוויקטוריאנית שמתחת לשולחן
הכתיבה שלה .הם ָידעו ,חשבה בלבה .אולי לא את הכול ,אבל הם
ידעו.
"לאן אנחנו הולכים?" שאלה.
"לא רחוק ",השיב האנגלי כחול־העיניים.
באותו רגע ציפצף שעון הסייקו שלה" .הגלולות שלי!" קראה
שרלוט" .אני לא יכולה לעזוב בלי הגלולות שלי .תחזור בבקשה".
"אל תדאגי ,מדאם בטנקור ".הוא שלף בקבוקון מרשם בגון ענבר
מכיס המקטורן שלו" .זה?"
"השני ,בבקשה".
הוא הושיט לה את הבקבוקון השני .היא ניערה טבלייה אחת לכף
ידה ובלעה אותה בלי מים ,מה שכפי הנראה הרשים אותו .הווילה
נעלמה מעין .שרלוט תהתה אם תראה אותה שוב אי־פעם .עבר זמן רב
מאז התרחקה ממנה יותר ממרחק הליכה .בצעירותה טיילה במכונית
