Page 231 - 6222

‫‪46‬‬

‫זהרה‪ ,‬ספרד‬

‫קצת אחרי שתיים בצהריים ביום המחרת הגיעה שרלוט בטנקור למסקנה‬
‫ששני גברים צופים בה‪ ,‬אחד גבוה וצנום‪ ,‬אחד נמוך בכמה סנטימטרים‬
‫ובעל מבנה חסון יותר‪ .‬קים היה גאה בה על שהבחינה בהם‪ ,‬אבל למען‬
‫האמת הם לא ממש התאמצו להסוות את עצמם‪ .‬כמעט כאילו רצו‬
‫שהיא תראה אותם‪ .‬שני רוסים שנשלחו לחטוף או להרוג אותה לא היו‬
‫מתנהגים ככה‪ .‬היא לא פחדה מהם אפוא‪ .‬אדרבה‪ ,‬היא חיכתה בשקיקה‬
‫לרגע שבו יפסיקו להעמיד פנים סוף־סוף ויציגו את עצמם‪ .‬עד אז היא‬
‫תחשוב עליהם כרוזנקרנץ וגילדנשטרן‪ ,‬שני בינוניים אשר בבני הארץ**‬

‫המתפקדים כאחד‪.‬‬
‫היא הבחינה בהם לראשונה מוקדם באותו בוקר כשטיילה בשביל‪.‬‬
‫התצפית השנייה אירעה ברחוב סן חואן‪ ,‬כשהם ישבו תחת מטרייה באחד‬
‫מבתי הקפה‪ ,‬וכל אחד מהם מסתכל בטלפון נייד כאילו אינם מודעים‬
‫כלל לקיומה‪ .‬ועכשיו הנה הם שוב‪ .‬שרלוט אכלה ארוחת צהריים בין‬
‫עצי התפוזים בבר מירד ֹור‪ ,‬ושני הגברים חצו את הכיכר המרוצפת לעבר‬
‫כנסיית סנטה מריה דה לה מסה‪ .‬הם לא נראו לה טיפוסים מאמינים‪,‬‬
‫במיוחד לא הגבוה מהשניים‪ ,‬זה בעל העור החיוור‪ .‬אולי הם ביקשו‬

‫לכפר על חטאיהם‪ .‬נראה שהם צריכים את זה‪.‬‬
‫שני הגברים עלו במדרגות הכנסייה — אחת‪ ,‬שתיים‪ ,‬שלוש‪ ,‬ארבע —‬

‫* מתוך "המלט"‪ ,‬ויליאם שייקספיר‪ ,‬תרגום אברהם שלונסקי‪ ,‬פרויקט בן־יהודה‬