Page 58 - 16823

‫"מרגישה שאתמול פתחתי פצע שבמשך חודשים ניסיתי להדחיק‬
‫ולהתעלם ממנו‪ .‬כשישבתי אצלך ומילאתי את השאלון הייתי‬
‫מזועזעת! הייתי בטוחה במשך חודשים שאני משוגעת! שירדתי‬
‫לגמרי מהפסים! שמשהו אצלי דפוק! כמה שנאה עצמית‪ ,‬כמה‬
‫ביקורת עצמית וכמה כעס פיתחתי כלפי עצמי‪ ...‬כמה שיחות ביני‬
‫לבין עצמי‪' ,‬למה את לא משחררת והתקדמת הלאה?' 'מה דפוק‬
‫בך?' למה את לוקחת את הדברים קשה?' 'למה את לא נרדמת או‬
‫קמה בלילה בבהלה נוראית?' 'הי‪ ,‬את לא הלומת קרב של צה"ל‪,‬‬

‫תשחררי'‪.‬‬
‫פתאום‪ ,‬כשאני קוראת את השאלון‪ ,‬על סיוטי הלילה‪ ,‬על דופק‬
‫מהיר‪ ,‬אני מתחילה להבין שמה שאני עוברת זה בגלל המקרה ולא‬
‫בגלל שאני חולת נפש‪ .‬ומה שקורה לי זה לא בגלל שאני לוקחת את‬

‫הדברים קשה‪ ,‬זה כי באמת עברתי משהו מאוד קשה‪.‬‬
‫החלק הטוב הוא שאני מבינה שלמה שעברתי ואני עוברת יש שם!‬
‫וכעת אני כל כך רוצה לצאת ממעגל השדים הזה‪ ,‬לרדת מרכבת‬
‫ההרים זאת! אני כל כך רוצה לרפא את עצמי ולחזור להיות האדם‬
‫השמח‪ ,‬לצחוק את הצחוק המתגלגל שלי‪ ,‬לחזור ולאהוב את החיים‬

‫ואת עצמי‪."..‬‬

‫‪58‬‬