Page 247 - 28222
P. 247

‫הזקיף | ‪247‬‬

‫"אני מתנצל‪ ",‬אמר קלוסטרמן‪" .‬אניה כנראה עסוקה‪ .‬בוא איתי‪,‬‬
                                                           ‫בבקשה‪".‬‬

‫קלוסטרמן ניגש לדלת והוביל את הדרך חזרה במסדרון הארוך‪.‬‬
‫כשהם התקרבו לקצהו‪ ,‬ריצ'ר שמע את סוכנת הבית מדברת‪ .‬הוא הבין‬

   ‫שהיא בטלפון‪ .‬קולה היה רם יותר מקודם‪ ,‬והנימה קרה עוד יותר‪.‬‬
‫"לא‪ ",‬היא אמרה‪" .‬אתה לא יכול‪ .‬הקדמת בשעה‪ .‬אתה צריך‬
‫לעזוב ולחזור בשעה הנכונה‪ .‬לא אכפת לי‪ .‬לא מעניין אותי‪ .‬זאת לא‬
‫בעיה של מר קלוסטרמן‪ .‬אם אתה לא יכול למלא הוראות פשוטות‪,‬‬

                          ‫אולי הוא בכלל לא זקוק לשירותים שלך‪".‬‬
‫קלוסטרמן המשיך‪ ,‬מתעלם מהשיחה החד־צדדית‪ ,‬עד שהגיע‬
‫לדלת החזית‪ .‬הוא פתח אותה‪ ,‬חיכה שריצ'ר ֵיצא וסגר אותה שוב בלי‬

                                                         ‫לומר מילה‪.‬‬

‫ריצ'ר ידע שעליו לצאת מהבית כדי שהתוכנית תתקדם‪ ,‬אבל הוא רצה‬
‫לדעת מה קלוסטרמן עושה‪ .‬מתקשר‪ ,‬הוא קיווה‪ .‬שולח הודעה במעלה‬
‫שרשרת הפיקוד‪ :‬השרת בידי‪ .‬הבדיקות בעיצומן‪ .‬ולאחר מכן פקודה‬
‫לצוות בשטח‪ :‬המשימה הושלמה‪ .‬חדל‪ .‬והוראה אחרונה למומחה‬

                  ‫ממוסקבה‪ :‬נוכחותך לא דרושה יותר‪ .‬חזור לבסיס‪.‬‬
‫ריצ'ר נסע לשער‪ ,‬ובעודו מחכה שייפתח שלף את הטלפון‪ .‬הוא‬
‫חייג למספר של וולוורק‪ .‬סיפר לו שהשרת הועבר וביקש עדכון על‬
‫קלוסטרמן‪ .‬לוולוורק לא היה מידע חדש‪ .‬הוא הבטיח לעדכן את ריצ'ר‬
‫ברגע שישמע משהו‪ .‬או‪ ,‬וזה חשוב יותר‪ ,‬ישמע מפישר שהחוליה שלה‬
‫הורחקה מהשטח‪ .‬ריצ'ר המשיך לנסוע‪ .‬הכדור היה איטי ומעל בסיס‬
‫הבית‪ ,‬הוא חשב‪ .‬הוא חבט‪ .‬היכה בו היטב‪ .‬עכשיו הוא באוויר‪ ,‬ואין‬

         ‫שום דבר לעשות מלבד לחכות ולראות אם יעבור את הגדר‪.‬‬
‫או שאולי יש דבר אחד שהוא יכול לעשות‪ .‬קלוסטרמן הזכיר‬
‫פגישה‪ .‬הוא לא ציין שהיא תתקיים בבית‪ ,‬אבל זה מה שהשתמע‬
‫מדבריו‪ .‬הוא אמר להתכונן‪ .‬לא ללכת‪ .‬ומישהו הקדים בשעה למשהו‪.‬‬
‫משהו בלתי קשור אולי‪ .‬או לחלופין כמה מכרים של קלוסטרמן‬
‫עומדים להגיע‪ .‬אולי לדבר על סידור הפרחים בכנסייה המקומית‪.‬‬
   242   243   244   245   246   247   248   249   250   251   252