Page 251 - 28222
P. 251
25
בסוף השיחה ,כשריצ'ר התחיל לנסוע לכיוון המוטל ,הוא הרגיש לא
רע .השרת נמצא היכן שהוא צריך להיות .הטכנאים הרוסים יתחילו
לעבוד עליו ,ומשם הכול יסתדר .זו בוודאי תחילת הסוף .אבל ככל
שהמשיך לנסוע ,התגברה בו תחושת האי־נוחות .משהו עיקצץ באחורי
מוחו .הציק לו .הידהד שמשהו לא בסדר .שני דברים ,למעשה .על
הראשון הוא לא הצליח להניח את האצבע .עדיין .זה קשור למשהו
שראה בבית של קלוסטרמן .דבר־מה שוולוורק אמר ,דחק בו לעשות
את החיבור .זה היה שם ,אבל עדיין לא בפוקוס .כמו תצלום פולרואיד
ישן .מעורפל ולא ברור ברגע הראשון ,אבל בהחלט משהו .כל מה
שריצ'ר יכול לעשות הוא לחכות .התצלום יתבהר .מוחו רק זקוק לזמן
כדי לחבר את הנקודות.
הדבר השני כבר היה ברור .הוא הזכיר לו את האגדה הצרפתית
שאמו נהגה לספר לו .על מגדת עתידות זקנה שידעה לתפוס מילים
של אדם ולפזר אותן על פני אגם מכושף .בהתחלה המילים נראו כולן
זהות .הן צפו והתנודדו פה ושם .ואז מילות האמת ספגו מים ושקעו
והשאירו על פני השטח רק את השקריות ,גלויות לעיני כול .במקרה
הזה המילים השקריות היו של קלוסטרמן .הוא אמר אותן בפגישתם
הראשונה ,והן המשיכו לצוף בזיכרונו של ריצ'ר .אבא שלי נמלט
מגרמניה לארצות הברית בשנות השלושים .אבל וולוורק בדק את
רישומי ההגירה .היינריך קלוסטרמן הגיע לארצות הברית ב־.1946
אחרי מלחמת העולם השנייה .לא לפני .לא בדיוק פרט שמישהו
ישכח .כלומר הנרי קלוסטרמן נכשל בלשונו או זכר לא נכון .או
שרצה להסתיר משהו שונה בתכלית.
