Page 245 - PIN-V2
P. 245

‫ההלכה שבתורה | תורת גילה ‪227‬‬

                                                             ‫ת שפרכשת‬

     ‫התימנית לכבד את החשוב שבקהל לומר פסוקי ברכת כהנים)‪ ,‬רשאי השליח ציבור לענות "אמן"‪ ,‬בין‬
       ‫אחר ברכת המצוה‪ ,‬ובין אחר כל פסוק מפסוקי ברכת כהנים‪ ,‬הואיל ואין כאן חשש טירוף‪.‬‬

     ‫והמקריא לכהנים לא יענה אחריהם שום אמן‪ ,‬זולת אחר הפסוק האחרון‪( .‬ילקו"י תפלה כרך ב‪,‬‬

                                                                                      ‫סימן קכח הערה צ‪ ,‬עמוד שס)‬

                                                   ‫רחיצת ידי הכוהנים‬

     ‫‪ -‬הכהנים צריכים ליטול את ידיהם לפני שעולים לדוכן לברכת כהנים‪ ,‬ואף כהן שנטל ידיו‬
                        ‫בשחרית קודם התפלה‪ ,‬צריך לחזור וליטול ידיו סמוך לנשיאת כפיו‪.‬‬

     ‫אולם כשיש מנין מצומצם וכאשר הכהן יצא ליטול ידיו לא ישארו שם תשעה המקשיבים‬
     ‫לברכותיו של השליח צבור ועונים אמן אחר ברכותיו‪ ,‬אין צריך שהכהן יטול ידיו‪ ,‬ובלבד‬
     ‫שנזהר לשמור ידיו טהורות‪ ,‬ולא נגע במנעליו קודם שחלצן‪( .‬ילקו"י תפלה כרך ב‪ ,‬סימן קכח הערה‬

                                                                                                     ‫כא עמוד רנה)‬

     ‫‪ -‬יש אומרים שאם הלוי הוא תלמיד חכם והכהן עם הארץ‪ ,‬לא יצוק הלוי מים על ידי הכהן‪.‬‬

                                                              ‫(ילקו"י תפלה כרך ב‪ ,‬סימן קכח הערה כה עמוד רסב)‬

                                                   ‫הנהגת הכהן בברכה‬

                                                        ‫‪ -‬חובה לברך את ישראל "באהבה"‬
     ‫אמרו במדרש‪ ,‬שעל הכהנים להקפיד שלא לברך במהירות ובבהלה‪ ,‬אלא בכוונת הלב‪,‬‬
     ‫כדי שתשרה הברכה בהן‪ .‬ולכך תיקנו לומר באהבה בברכה‪ ,‬כדי שיתנו דעתם הכהנים לברך‬

                                                                      ‫בכוונת הלב ובאהבה‪.‬‬
     ‫וכהן שיש לו שונאים בבית הכנסת‪ ,‬או שהוא שונא את הצבור – צריך לעקור מלבו את‬

                                      ‫השנאה‪ ,‬כדי שיוכל לברך ברכת כהנים‪ ,‬ולומר "באהבה"‪.‬‬
      ‫ואם לא עקר את שנאתו‪ ,‬אין לו לעלות לדוכן‪ ,‬ויצא לחוץ בעת שהשליח צבור קורא כהנים‪.‬‬
     ‫אולם אם אין השונא נמצא בבית הכנסת‪ ,‬או שמי שהכהן שונא אינו נמצא בבית הכנסת‪ ,‬כהן‬

                                                                              ‫עולה לדוכן‪.‬‬
     ‫וכהן ששונא את חבירו כהן אחר‪ ,‬יכולים שניהם לעלות לדוכן ולברך את העם‪( .‬ילקו"י תפלה ב‪,‬‬

                                                                                        ‫סי' קכח הע' צח‪ ,‬עמוד שע)‬

                                                                ‫‪ -‬אין לעלות יחפים ממש‬
     ‫נכון שלא לעלות לדוכן יחף ממש‪ ,‬שהרי אין רגילים בזמן הזה לעמוד יחפים לפני גדולים‪,‬‬

                                   ‫אלא יש לעלות בגרביים‪ ,‬וכן המנהג‪( .‬ילקו"י תפלה ב' עמוד רעד)‬
                                                              ‫‪ -‬חיוב טלית בנשיאת כפים‬

     ‫אם אין לכהן טלית‪ ,‬וגם אין טלית בבית הכנסת‪ ,‬אין לכהן לישא כפיו בלא טלית‪ ,‬שמאחר‬
     ‫ובזמנינו נהגו הכל לשיא כפיהם עם טלית‪ ,‬אם הכהנים ישאו כפיהם בלא טלית הדבר יהיה‬

                                                 ‫מתמיה אצל הצבור‪ ,‬ויסיחו דעתם מהברכה‪.‬‬
                 ‫וכן במנחה של תעניות אם אין שם טלית‪ ,‬אין לכהנים לישא כפיהם בלא טלית‪.‬‬
     ‫וכן שני כהנים הנושאים את כפיהם‪ ,‬ואין להם אלא טלית אחת גדולה‪ ,‬אין לשניהם להתעטף‬
     ‫ביחד בטלית אחת‪ ,‬כדי שישאו כפיהם כפי המנהג‪ ,‬אלא ימנעו מלישא כפיהם‪( .‬ילקו"י תפלה‬

                                                                              ‫כרך ב‪ ,‬סימן קכח הערה ק‪ ,‬עמוד שעב)‬
   240   241   242   243   244   245   246   247   248   249   250