Page 247 - PIN-V2
P. 247

‫ההלכה שבתורה | תורת גילה ‪229‬‬

                                                             ‫ת שפרכשת‬

     ‫ימים‪ ,‬שיש להקל בזה על בעלי תשובה‪ .‬ושב ורפא לו‪ .‬וכהן שהרג אדם טריפה במזיד‪ ,‬וכגון‬
     ‫שהרופאים אמרו שהנהרג בלאו הכי היה חולה באופן שהיה צריך למות תוך י"ב חודש‪ ,‬אינו‬
     ‫יכול לישא כפיו‪ ,‬אף שהרג טריפה‪ .‬אך אם הרגו באונס‪ ,‬וכגון שהנהרג קפץ לכביש ועל ידי‬
     ‫כך נהרג‪ ,‬הנהג הכהן נושא את כפיו [כמו בכל אונס כמבואר לעיל]‪( .‬ילקו"י תפלה כרך ב‪ ,‬סימן קכח‬

                                                                                              ‫הערה עז‪ ,‬עמוד שמז)‬

                                     ‫‪ -‬כהן שנטמא למת שאינו משבעה קרובים שלו במזיד‬
     ‫פסול לעלות לדוכן‪ .‬ואין בו מעלות כהונה עד שיחזור בתשובה ויקבל עליו שלא יטמא עוד‬

                                             ‫למתים‪( .‬ילקו"י תפלה כרך ב‪ ,‬סי' קכח הערה פב‪ ,‬עמ' שנג)‬

                                                      ‫השתמשות בכהן‬

     ‫‪ -‬אסור להשתמש בכהן‪ ,‬משום קדושת כהונה שיש בו‪ .‬ולכן אמרו בירושלמי‪" :‬המשתמש‬
                                                                          ‫בכהונה מעל"‪.‬‬

     ‫ומכל מקום אם הכהן מוחל על כבודו‪ ,‬וברצונו הטוב מגיש מגדנות ומשקאות ושאר כיבוד‬
     ‫לפני האורחים‪ ,‬או לפני קהל לומדי תורה – כבודו מחול‪ ,‬שכשם שחכם שמחל על כבודו‬

                                            ‫כבודו מחול כך כהן שמחל על כבודו כבודו מחול‪.‬‬
     ‫ומכל שכן אם הכהן איוותה נפשו ויעש מעצמו ומרצונו הטוב לשמש את אורחיו ואת בני‬
     ‫קהלתו‪ ,‬שיש לומר לכל הדעות שרצונו זהו כבודו‪ .‬ואין צריך לומר שאם הכהן מקבל שכר‬

                                    ‫טירחא על השירות שעושה‪ ,‬שבודאי מותר להשתמש בו‪.‬‬
     ‫וכל זה כשהשירות והשימוש אינו דרך בזיון‪ ,‬אבל אם בא הכהן ליצוק מים על ידיו‪ ,‬נכון‬
     ‫להחמיר שלא לקבל ממנו‪ ,‬אפילו אם הוא כהן עם הארץ‪ ,‬כיון שהוא דרך בזיון‪( .‬ילקו"י תפלה‬

                                                                             ‫כרך ב‪ ,‬סימן קכח הערה קא‪ ,‬עמוד שעג)‬

                                                         ‫‪ -‬חכם המשתמש בתלמידו הכהן‬
     ‫תלמיד חכם רשאי להשתמש בכהן שהוא תלמידו‪ ,‬כיון שמצוה רבה לתלמיד לשמש את‬
     ‫רבו‪ ,‬שמוראו כמורא שמים‪ .‬וכבר אמרו חז"ל כל המונע תלמידו מלשמשו כאילו מונע ממנו‬
     ‫חסד‪ ,‬ופורק ממנו מלכות שמים‪ ,‬שנאמר למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב‪ .‬ולכן אף על‬
     ‫פי שהתלמיד הוא כהן מותר להשתמש בו‪ .‬ותלמיד חכם מופלג בחכמת התורה נחשב כרבו‬

                                         ‫לענין זה‪( .‬ילקו"י תפלה כרך ב‪ ,‬סימן קכח הערה קב‪ ,‬עמוד שעד)‬

                                         ‫ברכת ישראל בשתי ידים ככהן‬

     ‫‪ -‬ישראל שמברך בנשיאת כפים בכוונת מצוה‪ ,‬עובר בעשה‪ ,‬שנאמר‪ ,‬דבר אל אהרן ואל‬
     ‫בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל‪ ,‬אתם ולא זרים‪ ,‬ולאו הבא מכלל עשה‪ ,‬עשה‪ .‬ומכל‬
     ‫מקום הורים שמברכים את ילדיהם בנוסח ברכת הכהנים‪ ,‬וכן רבנים המברכים את תלמידיהם‪,‬‬
     ‫רשאים לסמוך את ידיהם על ראשם בשעת הברכה‪ ,‬ואפילו בשתי ידים זוכות כאחת‪ ,‬ואין‬
     ‫להקפיד לברך דוקא ביד אחת בלבד‪[ .‬כי אין האיסור לזרים לברך את ישראל אלא כשעושים כן בכוונת‬

       ‫מצוה‪ ,‬ובנשיאת כפים כדרך הכהנים‪ ,‬אבל בסמיכת ידים ושלא בכוונת מצוה‪ ,‬שפיר דמי‪ ,‬כי טוב בעיני ה' לברך את‬
       ‫ישראל‪ .‬וגם משום נשיאת שם שמים לבטלה אין לחוש‪ ,‬שהרי פסוקים הם בתורה‪ ,‬ורשאים לאומרם כהוייתם‪ .‬ולכן‬
       ‫מה שיש נוהגים לברך את החתן והכלה בעת החופה בפסוקים יברכך ה' וישמרך וכו'‪ ,‬אין בזה שום חשש איסור]‪.‬‬

                                                                       ‫(ילקו"י תפלה כרך ב‪ ,‬סי' קכח הע' יג עמ' רלד)‬
   242   243   244   245   246   247   248   249   250   251   252