Page 44 - 9322
P. 44

‫ט ֹושיקאז ּו קאוואג ּוצ'י‬

‫שלושת שעוני הקיר הישנים שמחוגיהם הצביעו לכיוונים שונים לא‬
‫סיפרו לה מה השעה‪ .‬אבל משהו היה מוכרח להשתנות‪ .‬היא שיגרה‬
‫מבטים נואשים על סביבותיה וחיפשה סימן לכך שחזרה לאחור בזמן‪.‬‬
‫אבל לא הצליחה להבחין ולו בהבדל אחד‪ .‬אילו חזרה שבוע לאחור‪,‬‬

                        ‫גורו היה נמצא שם — אבל לא היה לו זכר‪...‬‬
‫"לא חזרתי אחורה‪ ,‬נכון?" היא מילמלה‪ .‬אל תגידו לי שהיה טיפשי‬

                  ‫מצדי להאמין לשטויות האלה בנוגע ל ֲחזרה לעבר‪.‬‬
‫בדיוק כשכבר התחילה להפגין סימני קריסה‪ ,‬צצה לצדה קאזו‪,‬‬

                     ‫נושאת מגש כסף ועליו קומקום כסף וספל לבן‪.‬‬
                        ‫"עדיין לא חזרתי לאחור‪ ",‬פלטה פומיקו‪.‬‬

‫הבעתה של קאזו היתה אדישה כתמיד‪" .‬יש עוד כלל אחד‪ ",‬היא‬
                                                   ‫אמרה בקול צונן‪.‬‬

‫לעזאזל! יש עוד כלל אחד‪ .‬יידרש יותר מאשר סתם לשבת על‬
                                                             ‫הכיסא‪.‬‬

‫כל העסק החל להימאס על פומיקו‪" .‬עדיין יש עוד כללים?" היא‬
‫אמרה‪ ,‬אך בו בזמן חשה הקלה‪ .‬פירוש הדבר היה‪ ,‬ש ֲחזרה בזמן עדיין‬

                                                            ‫אפשרית‪.‬‬
‫קאזו המשיכה בהסבר בלי להפגין שום עניין בתחושתה של‬
‫פומיקו‪" .‬בעוד רגע אני אמזוג לך ספל קפה‪ ",‬היא אמרה והניחה את‬

                                                 ‫הספל לפני פומיקו‪.‬‬
                                              ‫"קפה? למה קפה?"‬
‫"שהותך בעבר תתחיל מרגע מזיגת הקפה‪ "...‬אמרה קאזו‬
‫בהתעלמות משאלתה של פומיקו‪ ,‬שאף על פי כן שאבה עידוד‬
‫מהבשורה שהדבר עתיד לקרות בקרוב‪" .‬ואת מוכרחה לחזור לפני‬

                                                    ‫שהקפה יתקרר‪".‬‬
        ‫ביטחונה של פומיקו התפוגג באחת‪" .‬מה? כל כך מהר?"‬

                                   ‫"הכלל האחרון והכי חשוב‪"...‬‬
‫אין סוף לדיבורים‪ .‬פומיקו כבר מתה לצאת לדרך‪" .‬יותר מדי‬
‫כללים‪ "...‬היא מילמלה ולפתה את ספל הקפה המונח לפניה‪ .‬הכלי‬

                                ‫‪44‬‬
   39   40   41   42   43   44   45   46   47   48   49