Page 45 - 9322
P. 45
לפני שהקפה יתקרר
היה לבן וחסר ייחוד :סתם ספל שעדיין לא מזגו אליו קפה .אבל היה
נדמה לה שהוא קריר יותר למגע מפורצלן רגיל.
"את מקשיבה?" המשיכה קאזו" .כשתחזרי אחורה לעבר ,את
מוכרחה לשתות את הספל כולו לפני שהקפה יתקרר".
"אממ ,האמת היא שאני לא כל כך אוהבת קפה".
קאזו פערה עיניים וקירבה את פניה לכדי סנטימטר או שניים
מקצה אפה של פומיקו.
"זה הכלל האחד שאת מוכרחה חד־משמעית לציית לו ",אמרה
בקול נמוך.
"באמת?"
"אם לא תצייתי לו ,יקרה לך משהו איום"...
"מ־מ־מה?"
פומיקו חשה לא בנוח .זה לא שלא ציפתה למשהו מהסוג
הזה .מסע בזמן פירושו ֲהפרת חוקי הטבע — ומן הסתם כרוך בזה
סיכון .אבל העיתוי להודעה הזו של קאזו הדהים אותה .בולען נפער
מולה ממש לפני קו הסיום .לא היתה לה שום כוונה לחזור בה —
לא אחרי שהגיעה עד הנה .היא הישירה מבט חושש אל עיניה של
קאזו.
"מה? מה יקרה?"
"אם לא תגמרי לשתות את הקפה לפני שהוא יתקרר"...
"...אם אני לא אשתה את הקפה?"
"תהפכי בעצמך לרוח הרפאים שיושבת על הכיסא הזה".
מכת ברק התפוצצה בתוך ראשה של פומיקו" .ברצינות?"
"האישה שישבה פה הרגע"...
"ה ֵפרה את הכלל?"
"כן .היא חזרה לפגוש את בעלה המת .וכנראה איבדה את תחושת
הזמן .עד שהיא שמה לב בסופו של דבר ,הקפה כבר התקרר".
"...והיא הפכה לרוח רפאים?"
"כן".
45
