Page 50 - 9322
P. 50
ט ֹושיקאז ּו קאוואג ּוצ'י
התחושה שהיא רוח ,מרצדת ומתערסלת כמו אד ,התפוגגה עכשיו,
והמודע ּות לאיברי גופה התחדשה אט־אט .אחוזת בהלה היא מיששה
את גופה ואת פניה ,כדי לוודא שהיא אכן זו שהופיעה .כשהתעשתה
מצאה מולה גבר ,סוקר את התנהגותה המוזרה ,אובד עצות.
זה היה גורו ,אלא אם טעתה .גורו ,שהיה אמור להיות באמריקה,
ישב שם עכשיו לנגד עיניה .היא באמת חזרה ל ָעבר .היא הבינה את
התמיהה על פניו .לא היה שום ספק שחזרה לשבוע שעבר .חלל ה ְּפנים
של בית הקפה נראה בדיוק כפי שזכרה אותו.
הגבר ששמו פוסאגי ישב עם מגזין פרוש על השולחן הקרוב ביותר
לדלת .היראיי ישבה על הבר ,וקאזו היתה שם .ומולה ישב גורו ,אל
אותו השולחן שישבו אליו אז .רק דבר אחד היה לא נכון — הכיסא
שפומיקו ישבה עליו.
בשבוע שעבר היא ישבה מול גורו .אבל כעת היא ישבה על כיסאה
של האישה בשמלה .היא עדיין ישבה מול גורו ,אבל כעת הפרידו
ביניהם שני שולחנות .הוא רחוק כל כך .התמיהה על פניו היתה
מוצדקת לגמרי.
אלא שככל שהתחושה היתה לא טבעית ,היא לא יכלה לעזוב
את הכיסא שלה .זהו אחד הכללים .אבל מה אם הוא ישאל למה אני
יושבת כאן? מה אוכל להגיד? פומיקו בלעה רוק למחשבה.
"אלוהים ,כל כך מאוחר? מצטער ,אני מוכרח ללכת".
גורו היה אולי אחוז השתאות ,אך למרות עמדות הישיבה
הלא־טבעיות שלהם עתה ,אמר בדיוק את אותן המילים ששמעה
בשבוע שעבר .זה כנראה כלל לא מדובר של ה ֲחזרה אחורה ל ָעבר,
היא חשבה.
"אה ,זה בסדר .זה בסדר .נגמר לך הזמן ,מה? גם לי אין כל כך
הרבה".
"מה?"
"סליחה".
הם לא היו על אותו הגל ,והשיחה לא התקדמה לשום מקום .פומיקו
50
