Page 49 - 9322
P. 49

‫לפני שהקפה יתקרר‬

‫בנוגע לכך אמנם היתה ֲהפרה של כללים בסיסיים שחלו על כל עובדי‬
‫החברה‪ .‬אך בה בעת הוא הפגין מחויבות לעבודתו יותר מכל אחד‬
‫אחר‪ ,‬והצליח כמתכ ֵנת ב ָמקום שאיש מלבדו לא היה מסוגל לעשות‬

                                                                ‫זאת‪.‬‬
‫כשפומיקו הביעה את תודתה העמוקה והתנצלה על כך שחשבה‬

 ‫ולו לרגע שהוא מקור הבאג‪ ,‬גורו פשוט חייך כשהרכינה את ראשה‪.‬‬
      ‫"בסדר‪ ,‬אז אולי את יכולה להזמין אותי לקפה?" הוא אמר‪.‬‬
                                     ‫זה היה הרגע שבו התאהבה‪.‬‬

‫לאחר המסירה המוצלחת של המערכת הם הוצבו כל אחד מחדש‬
‫ב ֶחברה אחרת‪ ,‬והיא כמעט לא ראתה אותו‪ .‬אבל היא האמינה בגישה‬
‫אקטיבית‪ .‬כל אימת שהיה ביכולתה ל ַפנות זמן לכך‪ ,‬היא היתה לוקחת‬
‫אותו למקומות שונים‪ ,‬שוב ושוב באמתלה שהיא רוצה להזמין אותו‬

                                                              ‫לקפה‪.‬‬
‫לגורו היתה גישה אובססיבית כלפי העבודה‪ .‬כשהתחיל לעבוד‬
‫לקראת יעד מסוים‪ ,‬הוא לא ראה דבר מלבדו‪ .‬הפעם הראשונה שבה‬
‫נודע לפומיקו שמטה ‪ TIP-G‬שוכן באמריקה היתה כשביקרה אותו‬
‫בביתו‪ .‬הוא דיבר בהתלהבות על עבודה ב־‪ ,TIP-G‬והדברים עוררו‬
‫בה דאגה‪ .‬כשהחלום שלו יתגשם‪ ,‬במה הוא יבחר‪ :‬בחלום או בי? אסור‬

                  ‫לי לחשוב ככה‪ ,‬אין מקום להשוואה‪ .‬אבל באמת‪...‬‬
‫ואז‪ ,‬אט־אט התחוור לה כמה גדול עתיד האובדן להיות‪ .‬היא כבר‬
‫לא הצליחה להביא את עצמה לנסות לברר מה טיב רגשותיו כלפיה‪.‬‬
‫הזמן עבר‪ ,‬ובאותו אביב הוא קיבל סוף־סוף הצעת עבודה ב־‪.TIP-G‬‬
‫חלומו התגשם‪ .‬חרדתה של פומיקו היתה מוצדקת‪ .‬גורו בחר לנסוע‬
‫לאמריקה‪ .‬הוא בחר בחלום‪ .‬לה נודע על כך בשבוע שעבר‪ ,‬בבית‬
‫הקפה הזה‪ .‬כעת היא פקחה את עיניה חסרת אוריינטציה‪ ,‬כאילו היא‬

                                            ‫מתעוררת מחלום משלה‪.‬‬

                                ‫‪49‬‬
   44   45   46   47   48   49   50   51   52   53   54