Page 53 - 9322
P. 53
לפני שהקפה יתקרר
פומיקו תיכננה לדבר בכנות — אחרי הכול ,זה לא ישנה את ההווה.
אבל היא לא היתה מסוגלת להגיד את זה .היא הרגישה שהאמירה
הזאת תהיה בבחינת הודאה בתבוסה .היא היתה שונאת את עצמה
אילו אמרה משהו מסוג ,במה אתה בוחר — בעבודה או בי? עד שפגשה
את גורו ,תמיד שמה את העבודה במקום הראשון .זה הדבר האחרון
בעולם שרצתה לומר .היא גם לא רצתה להישמע כמו פרודיה על
אישה ,במיוחד מול חבר שצעיר ממנה בשלוש שנים — היתה לה
גאווה .אולי היא גם קינאה בכך ,שהקריירה שלו עקפה את זו שלה.
אז היא לא דיברה בכנות .מכל מקום ...היה מאוחר מדי.
"טוב ,בסדר ,תלך ...שיהיה ...הרי שום דבר שאגיד לא יעצור אותך
מלנסוע לאמריקה".
אחרי המשפט הזה היא לגמה את שארית הקפה שלה" .אהה".
כשהספל התרוקן ,הסחרחורת התחדשה .היא נבלעה פעם נוספת
בעולם רוטט ומרצד.
היא התחילה לתהות .לשם מה חזרתי ,בדיוק?
"אף פעם לא חשבתי שאני הגבר הנכון בשבילך".
היא לא ידעה מדוע גורו אומר את זה.
"כשהזמנת אותי לקפה ",הוא המשיך" ,תמיד אמרתי לעצמי
שאסור לי להתאהב בך"...
"למה?"
"בגלל זה "...הוא העביר אצבעות בבלורית שלו ,שהיתה
מסורקת כך שתסתיר את הצד הימני של מצחו .הוא חשף צלקת
ארוכה של כווייה ,שנמתחה מהגבה הימנית עד האוזן הימנית" .עד
שפגשתי אותך תמיד חשבתי שאני דוחה נשים ,ולא יכולתי אפילו
לדבר איתן".
"אני"...
"גם אחרי שהתחלנו לצאת".
"זה בחיים לא הפריע לי!" צעקה פומיקו ,אבל היא כבר התמזגה
עם האד ,ודבריה לא הגיעו אליו.
53
