Page 47 - 9322
P. 47
לפני שהקפה יתקרר
מהמגש .היא נתנה בפומיקו מבט מאופק" .רק תזכרי .תשתי את הקפה
לפני שהוא יתקרר ",לחשה.
קאזו התחילה למזוג את הקפה לספל .היא עשתה זאת בשוויון
נפש ,אך תנועותיה החינניות הזורמות עוררו בפומיקו תחושה שהיא
צופה בטקס עתיק.
בדיוק כשפומיקו הבחינה ב ֵאד המרצד העולה מן הקפה שמילא
את הספל ,החלה כל סביבת השולחן להתערבל ,עד שהתמזגה לבלי
הפרד ב ֵאד המתערסל .היא נתקפה פחד ועצמה את עיניה .התחושה
שהיא עצמה מרצדת ומתעוותת כמו האד העולה ,התעצמה אף יותר.
היא הידקה את אגרופיה הקפוצים .אם זה יימשך ,לא אמצא את עצמי
לא בהווה ולא בעבר; פשוט אתפוגג בעשן .אפופת חרדה היא העלתה
בזיכרונה את פגישתה הראשונה עם גורו.
פומיקו פגשה את גורו לראשונה שנתיים קודם לכן ,באביב .היא היתה
בת עשרים ושש ,מבוגרת ממנו בשלוש שנים ,והיתה מוצבת בחברה
של לקוח .גם גורו עבד שם ,אבל עבור חברה אחרת .פומיקו היתה
מנהלת הפרויקט והאחראית על כל העובדים שהגיעו מבחוץ.
פומיקו מעולם לא ריסנה את עצמה אם היה לה משהו ביקורתי
לומר ,גם לממונים עליה .היא אף פעם לא הרחיקה לכת עד
כדי ויכוח עם עמיתים בכירים ממנה .אבל איש מעולם לא דיבר
עליה בביקורתיות .היא תמיד היתה ישרה וישירה ,ונכונותה לא
לחסוך שום מאמץ בעבודתה זיכתה אותה בהערכה רבה .גורו אמנם
היה צעיר ממנה בשלוש שנים ,אך עורר רושם של אדם בשנות
השלושים לחייו .אם לומר זאת בבוטות ,הוא נראה מבוגר בהרבה
מכפי שנותיו .בהתחלה פומיקו הרגישה זוטרה לידו ופנתה אליו
בנימה מנומסת בהתאם .יתר על כן ,אף על פי שגורו היה הצעיר
באנשי הצוות ,הוא היה הכשיר מכולם .הוא היה מהנדס מיומן
47
