Page 267 - 2

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫יורה דעה‬ ‫˘‡‪˙ÂÏ‬‬ ‫¯‪·Ï‬‬

‫‪ ‰‡¯ Â‬לי דסבירא להו להתוס' הא באמת ג יי הזה‬ ‫גונא אינו אוסר בהנאה אלא בשתיה ופסקו כ כל‬
‫הפוסקי בלי שו חולק ועבש"ע סימ קכ"ד סעי‬
‫שכבר נמש נמי מיא בעלמא הוא‪ ,‬דהרי לעני‬ ‫יו"ד‪ ,‬והנה לפי זה ה יי שבגיגית או בגת קוד‬
‫מעשר קיי"ל עד שישלה ולכה"פ עד שיקפה ורק משו‬ ‫שהתחיל למשו אי לו די יי כלל אלא מי בעלמא‬
‫חומרא דיי"נ החמירו חז"ל לאסרו משהתחיל לימש‬ ‫וזה פשוט ומבואר ומשו הכי תמה הרשב"א בתה"א‬
‫או מי שירד לבור‪ ,‬אבל מ"מ בשביל זה לא ישנה שמו‬ ‫)שער א'(· על ר"ה שאוסר בהחזיר גרגותני לגת משו‬
‫וטעמו להיות לו ש וטע אחד ע מה שבגת‪ ,‬אלא‬ ‫טפת יי שבגרגותני והקשה כיו שהיי שבגת לא‬
‫שכל כ לא ראו חז"ל להחמיר על מה שבגת אבל‬ ‫הוה יי עדיי להעשות יי"נ א יהיה יי לאוסרו ע"י‬
‫לעול תרוויהו חד שמא אית להו והוה ליה מיא‬ ‫טפת יי שבגרגותני יציבא בארעא וגיורא בשמי‬
‫במיא‪ ,‬מיא דאיסורא במיא דהיתרא‪ ,‬דה"ל ג"כ מי‬ ‫שמיא ומביאו הט"ז סימ קכ"ג סקי"ב עיי ש ‪.‬‬
‫במינו ומשו הכי לא חשו תוס' לסברת רשב"א ז"ל‪.‬‬ ‫וכוונת קושית הרשב"א צריכה ביאור‪ ,‬ורצונו לומר‬
‫לפי מה דקיי"ל בתר שמא אזלינ א"כ היי שבגת אי‬
‫‪ Ó"Ó‬לכולי עלמא מיהת לעני ניסו ה"ל יי שבגת‬ ‫לו ש יי עדיי שמשו כ לא גזרו בו יי"נ אי יקרא‬
‫עליו ש יי לאסור במשהו ע"י תערובות טפת‬
‫כמו שמ ושכרא שאינו מקבל ניסו וכי היכי‬ ‫הגרגותני הא מי ביי בנ"ט‚‪ .‬ולא ניחא ליה למימר‬
‫אי היה הגוי משכש ביי וסובר שהוא שכר היה‬ ‫דר"ה אזיל בתר טעמא כאביי לבר מהלכתא‪ .‬והא‬
‫מותר בהנאה על כל פני ‪ ,‬הה"נ כשנגע בענבי‬ ‫דלא קשיא ליה לרשב"א בקיצור אפי' אי הוה טפת‬
‫דרוכות שבגיגית שנמש ממנו והוא סבור שאינו‬ ‫יי הגרגותני מב"מ ע יי הגת נימא סלק מינו כמי‬
‫נמש ממנו ולא נעשה עדיי יי „‪ .‬והא דמשמע‬ ‫שאינו והחרצני רבו עליו ומבטלו וזה קושי' תוס'‬
‫מהתוספות כשהמשיכה ממנו בכוס נעשה יי"נ‬ ‫בע"ז נ"ו ע"ב‪ .‬י"ל ס"ל לרשב"א דלא שיי סליק‬
‫ומשמע אפי' בהנאה היינו כשעכו" יודע מזה אבל‬ ‫בכהאי גונא שטפת יי מתערב ונבלל ע יי ולא ע‬
‫החרצני וזגי ואי אפשר לומר סליק יי מתו יי ‪.‬‬
‫בלאו הכי אינו אוסר בהנאה‪.‬‬ ‫וכ"כ הוא ז"ל בחי' חולי פרק גיד הנשה )ק‪ ,‬ב( גבי‬
‫הא דאמר רבא סליק את מינו‪ .‬דאחר שכבר קבל‬
‫]‡‪Ê"Ú ·ÈË ÌÈÚ„ÂÈ Ì È‡ Â È ÓÊ·˘ ˙ÂÓÂ‬‬ ‫החתיכה טע מחברתה לא שיי סליק והרוטב‬
‫‪[‰È˘Ó˘ÓÂ‬‬ ‫יבטלנו‪ ,‬ומינו יהיה כמי שאינו שהרי נבלע במינו‬
‫וא"א לבטל ברוטב שאינו מינו הואיל ומעורב במינו‬
‫‪ ÔÂÈÎÂ‬שבררנו שאינו אוסר בהנאה מדינא‪ ,‬א"כ‬ ‫ומינו אינו יכול לבטל עד כא לשונו עיי ש בפני ‪.‬‬

‫בזה"ז שאנו דני כל האומות שבגלילותינו‬ ‫‪ Î"‡Â‬הכא נמי שמתערב היי ביי לח בלח לא שיי‬
‫שאינ יודעי בטיב ע"ז ומשמשיה‪ ,‬מותר אפי'‬
‫בשתיה כמבואר בש"ע סימ קכ"ד ובש" ש‬ ‫לומר סליק משו הכי לא קשיא לרשב"א‬
‫סקע"א באר היטב‪ .‬וביותר למעיי בפני בתשו'‬ ‫אלא ה קושיא‪ ,‬אי אפשר שיקרא מב"מ זה היי‬
‫רלב"ח בסי' מ' ברור מלולו להתיר במקו הפסד‬ ‫שהוא יי גמור ליעשות יי"נ ע היי הזה שאינו יי‬
‫לכה"פ כה"ג‪ .‬נמצא אי הוה ידעינ בוודאי שהגוי‬
‫היה סבור שעדיי לא נמש ממנו היה מותר אפי'‬ ‫עדיי ‪ .‬כ נראה לי פי' קושייתו‪.‬‬
‫בשתיה‪ ,‬מה תאמר מא לימא ל דלמא הגוי אסיק‬
‫אדעתיה בסת שדר לימש ממנו וכבר נעשה יי „*‪,‬‬ ‫‪ ‰ÈÓÂ‬מהתוס' ד"ה אבל א החזיר כו' מבואר‪ ,‬דלא‬
‫ז"א‪ ,‬מהא דע"ז ד נ"ח ע"א בעובדא דר"י ב ארזא‬
‫ור"י ב נהוראי שתו חמרא ואתי גברא ואמר ליה‬ ‫סבירא להו בהא כרשב"א במה שכתבו ש ‪,‬‬
‫אשקיי לבסו אשכחו דנכרי הוה חד אסר אפי'‬ ‫עי"ל דמיירי הכא שיש הרבה יי בגת וה"ל מב"מ‬
‫בהנאה משו דמימר אמר הנכרי רבנ חשובי כי‬ ‫במשהו ואפי' לרבא אסור עד כא לשונ ‪ .‬מבואר‬
‫הני בודאי חמרא שתו ונסכיה‪ ,‬ומא דשרי סבירא‬ ‫מדבריה דפשיטא להו דהוה מב"מ יי שנמש ע‬
‫ליה מימר אמר הנכרי רבנ צדיקי כי הני אי הוה שתו‬ ‫מה שבגת ונראה לי דצרי לתת טע לסברת‬
‫חמרא לא הוה אמרינ לנכרי אשקיי ש"מ שכרא הוא‬
‫והוה ליה כחו שלא בכוונה ושרי אפי' בשתיה עיי ש ‪.‬‬ ‫דסברת הרשב"א נכונה‪.‬‬

‫·‪.‡"Ú ·Ó ·"Ú ‡Ó Û„ Ì˘ ÔÈÈÚ · ¯Ú˘ ‰ ˙È· Ï"ˆ .‬‬
‫‚‪. ˙‡ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ‡"ÂÊÁ‰ ˙ ÚË ÏÚ ·È˘‰Ï ԇΠ¯"„ ¯‡·Ï Î"˘Ó ÊÈ 'ÓÚ ÍÒ ÔÈÈ 'ω Ò"˙ÁÏ ÛÒÂÈ ¯Ú˘ ˙‰‚‰ 'ÈÚ .‬‬

‫„‪.ÂÊ ‰·Â˘˙·˘ ¯"„ ¯‡˘· Î"˘Ó „ÂÚ ˘"Ú .Ì˘ ÛÒÂÈ ¯Ú˘ ˙‰‚‰Â Ì˘ ‡"ÂÊÁ 'ÈÚ .‬‬
‫„*‪.¯˙ÂÓ Ú„È ‡Ï ˜ÙÒ Ú„È ˜ÙÒ„ ‡È„‰Ï ¯‡Â·Ó ‚"Ï ˜"Ò „"Θ 'ÈÒ Í"˘ ÔÈÈÚ ·" :·˜ÚÈ Ï"‚È ˙‰‚‰· .‬‬