Page 265 - 2
P. 265
˙·¢˙ יורה דעה ˘‡˙ÂÏ ¯Ï
][ÔȯÂÒȇ· ÔÓ‡ ‡"Ú שהראשו הטביע חותמו במקו חלוק ויפה והשני
שזיי ושיבר החות הראשו חות על המרחק הזה
˘"Óמהכשר הגת„ פשוט הוא ,ומה"ת לחשוד
וניכר היטב בט"ע.
המורה שנת כתב הכשר שלא ידע בכל אלו
ולא ישגיח בכ .ובמס' ביצה י"ד ע"ב רב פפי אקלעי „ÂÚנקיט‚ חומרא מתנייתא דבחביות של ע איכא
לבי מר שמואל וכו' מזה הוכיחו הראשוני ובשיטה
מקובצת ש דע"א הנאמ באיסור ]אי [ צרי לחקור למיחש לבי הנסרי .אמת שכ כתבו התוס'
אי נעשה בהיתר דמסתמא בהתירה עביד דהרי פרי ל"א ע"ב והב"ח שבש"כ בסי' ק"ל )סק"א( ובעו"ה
אר"פ דלמא במכתשת קטנה ודלמא מאתמול וכו' רוב בני מדינתנו נכשלי בזה ,כי ממש דבר ידוע
דהוי ליה למתלי בהיתרא טפי מלאיסור ולא לחשוד, הוא בלי ספק שכ אורחות כל בעלי עגלה להוציא
ותו מוכח מהת דבפריצי דעבדא אע"ג דלשמואל יי מבי הנסרי וממש אינ נתפסי כגנב על זה לא
מהימני ואכיל למא דלא מהימני אינו יכול לסמו בעל העגלה ולא בעל הספני על דר תורא מדישיה
על שמואל אע"ג דידע שמואל דבביתיה לא עבדי קאכיל .א היינו בעובר ממקו למקו ,א במטהר
פריצותא מאימתו דשמואל ,מ"מ לרב פפא לא הוה יינו ,א הניח החות על פתח המרת ומכיר חותמו
מהימנא והוא דבר חידוש .‰ויעויי בס' באר היטב בט"ע כנ"ל תו ליכא חששא דבי השוליי ,אלא
אפי' במניח חותמו על החביות והמרת פתוח מ"מ
יורה דעה סו סימ ס"ה. הא כבר כתב הדרת גאונו במכתבו הראשו דהיכי
דליכא למיחש לחליפי ולגנב לא חיישינ כולי האי
‡ÏÂאארי לקד קדושת מעלתו הדרת גאונו נ"י הכא ביינו של עצמו למה יוציא מבי הנסרי ממה
נפש הלא כולו שלו יפתח חותמו וישתה ומכ"ש
ואחתו בברכה מרובה ואחוי קידה. כשישראל עמו בעיר כעובדא שלפנינו פשוט דליכא
למיחש לזיופא כי האי שהרי א ירצה לשתות מיינו
.˜"ÙÏ ·"Ù˜˙ Ë·˘ 'Á '„ ÌÂÈ ·"Ù של עצמו יקרא לישראל ויפתחנו ויחזור ויסתמנו
ומהיכי תיתי לחדש חומרות והלואי נעמוד
.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó
בראשונה.
˙˘Ê˘ ‰·Â
]·[· ,‰ Ê"Ú - ‰ËÂÚ· ˙‚„ ‡È‚ÂÒ - Ì ÈÈ Ì˙Ò ÔÈ Ú
‰ ‰לכאורה די זה פשוט ומבואר לאיסור בתוס' · ÔÈהגתות שעושי יי כשר אזל חד מעמא דארעא
דע"ז נ"ה ע"ב )ד"ה א"ר הונא( בסוגיא דגת לפי תומו ושאב לו יי בכד שלו מהגיגית
בעוטה ע"פ דעת רש"י דכל שנמש היי אפי' במדרו המלאה לה ענבי דרוכות להוליכה לגת וכדי שלא
שבגת או בגיגית ע"י כוס שכיו לשלותו מ הזגי יש יתערבו ליה חרצני לתו הכד שלו עשה לו עכבת
בו שוב משו מגע גוי ,ולזה הסכי הרא"ש ש )סי' יי בידו בי אצבעות להיות לו היד כעי מסננת לסנ
ג( והרשב"א בתה"א )בית ה' ש"ב( והר" ש והטור )סי' היי הנמש לתו הכד אמנ בכל זאת לא ניצל
קכג( וכתב הרב"י וכ"כ בכ"מ )הל' מאכלות אסורות פי"א מהיות עכ"פ איזה חרצני וזגי בתו היי צלול
הי"א( שזה דעת הרמב" והסמ"ג והתרומות וכ קבע שבכד ,ועושי היי לא נתנו לב על זה המעשה,
להלכה בש"ע סי' קכ"ג סעי י"ח ,ומדכתב וכיו ועשו היי ע"י עכו" כדרכ אלא שנתערב הגיגית
לשלותו משמע דהכל תליא בכוונתו של המוש א ההיא ע כמה גיגיות ונתנו לגת והיי מעורב עתה
היה הכוונה אעפ"י שלא עלתה בידו כהוג מ"מ ע"י ואחר כל המעשי נתעוררו ובאו לשאול א יש ביי
כוונתו נעשה כל הגת ראויה לניסו . חשש מגע נכרי ביי שלנו.
‚.‰"‡Ï·Â ‰"„ ‡ ‰¯Ú‰· ‰‡¯ .
„.'ÂΠ˘È ‰"‡Ï·Â ‰"„ ‡ ‰¯Ú‰ ÏÈÚÏ ‰‡¯ .
.Ë ˜ 'ÓÚ (Ï"ˆÊ Ô¯Ë˘ "ȯ‰ÓÏ) ÛÒÂÈ ¯Ú˘·Â · ,Ê ÔÈÏÂÁ Ò"Á 'ÈÁ ÔÈÂÚÈ .‰