Page 265 - 2
P. 265

‫‪˙·¢˙Â‬‬  ‫יורה דעה‬                                  ‫˘‡‪˙ÂÏ‬‬  ‫¯‪Ï‬‬

           ‫]‪[ÔȯÂÒȇ· ÔÓ‡ ‡"Ú‬‬                      ‫שהראשו הטביע חותמו במקו חלוק ויפה והשני‬
                                                   ‫שזיי ושיבר החות הראשו חות על המרחק הזה‬
‫‪ ˘"Ó‬מהכשר הגת„ פשוט הוא‪ ,‬ומה"ת לחשוד‬
                                                                   ‫וניכר היטב בט"ע‪.‬‬
‫המורה שנת כתב הכשר שלא ידע בכל אלו‬
‫ולא ישגיח בכ ‪ .‬ובמס' ביצה י"ד ע"ב רב פפי אקלעי‬     ‫‪ „ÂÚ‬נקיט‚ חומרא מתנייתא דבחביות של ע איכא‬
‫לבי מר שמואל וכו' מזה הוכיחו הראשוני ובשיטה‬
‫מקובצת ש דע"א הנאמ באיסור ]אי [ צרי לחקור‬          ‫למיחש לבי הנסרי ‪ .‬אמת שכ כתבו התוס'‬
 ‫אי נעשה בהיתר דמסתמא בהתירה עביד דהרי פרי‬         ‫ל"א ע"ב והב"ח שבש"כ בסי' ק"ל )סק"א( ובעו"ה‬
‫אר"פ דלמא במכתשת קטנה ודלמא מאתמול וכו'‬            ‫רוב בני מדינתנו נכשלי בזה‪ ,‬כי ממש דבר ידוע‬
‫דהוי ליה למתלי בהיתרא טפי מלאיסור ולא לחשוד‪,‬‬       ‫הוא בלי ספק שכ אורחות כל בעלי עגלה להוציא‬
‫ותו מוכח מהת דבפריצי דעבדא אע"ג דלשמואל‬            ‫יי מבי הנסרי וממש אינ נתפסי כגנב על זה לא‬
 ‫מהימני ואכיל למא דלא מהימני אינו יכול לסמו‬        ‫בעל העגלה ולא בעל הספני על דר תורא מדישיה‬
‫על שמואל אע"ג דידע שמואל דבביתיה לא עבדי‬           ‫קאכיל‪ .‬א היינו בעובר ממקו למקו ‪ ,‬א במטהר‬
‫פריצותא מאימתו דשמואל‪ ,‬מ"מ לרב פפא לא הוה‬          ‫יינו‪ ,‬א הניח החות על פתח המרת ומכיר חותמו‬
‫מהימנא והוא דבר חידוש‪ .‰‬ויעויי בס' באר היטב‬        ‫בט"ע כנ"ל תו ליכא חששא דבי השוליי ‪ ,‬אלא‬
                                                   ‫אפי' במניח חותמו על החביות והמרת פתוח מ"מ‬
            ‫יורה דעה סו סימ ס"ה‪.‬‬                   ‫הא כבר כתב הדרת גאונו במכתבו הראשו דהיכי‬
                                                   ‫דליכא למיחש לחליפי ולגנב לא חיישינ כולי האי‬
‫‪ ‡ÏÂ‬אארי לקד קדושת מעלתו הדרת גאונו נ"י‬            ‫הכא ביינו של עצמו למה יוציא מבי הנסרי ממה‬
                                                   ‫נפש הלא כולו שלו יפתח חותמו וישתה ומכ"ש‬
       ‫ואחתו בברכה מרובה ואחוי קידה‪.‬‬               ‫כשישראל עמו בעיר כעובדא שלפנינו פשוט דליכא‬
                                                   ‫למיחש לזיופא כי האי שהרי א ירצה לשתות מיינו‬
               ‫‪.˜"ÙÏ ·"Ù˜˙ Ë·˘ 'Á '„ ÌÂÈ ·"Ù‬‬       ‫של עצמו יקרא לישראל ויפתחנו ויחזור ויסתמנו‬
                                                   ‫ומהיכי תיתי לחדש חומרות והלואי נעמוד‬
‫‪.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬
                                                                       ‫בראשונה‪.‬‬

                 ‫˙˘‪Ê˘ ‰·Â‬‬
‫]·‪[· ,‰ Ê"Ú - ‰ËÂÚ· ˙‚„ ‡È‚ÂÒ - Ì ÈÈ Ì˙Ò ÔÈ Ú‬‬

‫‪ ‰ ‰‬לכאורה די זה פשוט ומבואר לאיסור בתוס'‬          ‫·‪ ÔÈ‬הגתות שעושי יי כשר אזל חד מעמא דארעא‬

‫דע"ז נ"ה ע"ב )ד"ה א"ר הונא( בסוגיא דגת‬             ‫לפי תומו ושאב לו יי בכד שלו מהגיגית‬
‫בעוטה ע"פ דעת רש"י דכל שנמש היי אפי' במדרו‬         ‫המלאה לה ענבי דרוכות להוליכה לגת וכדי שלא‬
‫שבגת או בגיגית ע"י כוס שכיו לשלותו מ הזגי יש‬       ‫יתערבו ליה חרצני לתו הכד שלו עשה לו עכבת‬
‫בו שוב משו מגע גוי‪ ,‬ולזה הסכי הרא"ש ש )סי'‬         ‫יי בידו בי אצבעות להיות לו היד כעי מסננת לסנ‬
‫ג( והרשב"א בתה"א )בית ה' ש"ב( והר" ש והטור )סי'‬    ‫היי הנמש לתו הכד אמנ בכל זאת לא ניצל‬
‫קכג( וכתב הרב"י וכ"כ בכ"מ )הל' מאכלות אסורות פי"א‬  ‫מהיות עכ"פ איזה חרצני וזגי בתו היי צלול‬
‫הי"א( שזה דעת הרמב" והסמ"ג והתרומות וכ קבע‬         ‫שבכד‪ ,‬ועושי היי לא נתנו לב על זה המעשה‪,‬‬
‫להלכה בש"ע סי' קכ"ג סעי י"ח‪ ,‬ומדכתב וכיו‬           ‫ועשו היי ע"י עכו" כדרכ אלא שנתערב הגיגית‬
 ‫לשלותו משמע דהכל תליא בכוונתו של המוש א‬           ‫ההיא ע כמה גיגיות ונתנו לגת והיי מעורב עתה‬
‫היה הכוונה אעפ"י שלא עלתה בידו כהוג מ"מ ע"י‬        ‫ואחר כל המעשי נתעוררו ובאו לשאול א יש ביי‬

       ‫כוונתו נעשה כל הגת ראויה לניסו ‪.‬‬                        ‫חשש מגע נכרי ביי שלנו‪.‬‬

                                          ‫‚‪.‰"‡Ï·Â ‰"„ ‡ ‰¯Ú‰· ‰‡¯ .‬‬
                                ‫„‪.'ÂΠ˘È ‰"‡Ï·Â ‰"„ ‡ ‰¯Ú‰ ÏÈÚÏ ‰‡¯ .‬‬
         ‫‪.Ë ˜ 'ÓÚ (Ï"ˆÊ Ô¯Ë˘ "ȯ‰ÓÏ) ÛÒÂÈ ¯Ú˘·Â · ,Ê ÔÈÏÂÁ Ò"Á 'ÈÁ ÔÈÂÚÈ .‰‬‬
   260   261   262   263   264   265   266   267   268   269   270