Page 269 - 2

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫יורה דעה‬ ‫˘‡‪˙ÂÏ‬‬ ‫¯‪„Ï‬‬

‫כשר שהוא מינו אע"ג דאיכא נמי חרצני וזגי אינו‬ ‫הורדה לבור ממש ואפשר לומר אפי' בהמשכת הכוס‬
‫מינו‪ ,‬אמרינ סליק את שאינו מינו כמי שאינו ומינו‬ ‫מתיר אע"ג דאינו משמע כ בב"י‪ ,‬הא הסמ"ג‬
‫רבה עליו ומבטלו כמבואר בתה"א שבש"ע סי' צ"ח‬ ‫והתרומות מביא הרב"י ס"ל להדיא דהמשכת הכוס‬
‫לשתות לפי שעה לא מקרי המשכה כלל‪ ,‬אע"ג דס"ל‬
‫)ס"ב(‪.‬‬ ‫כרש"י ותוס' לאסור בהמשכת הגת מניה וביה מ"מ‬
‫בכוס שבגיגית קי"ל טפי‪ .‬ואיכא נמי רמב" וראב"ד‪Ê‬‬
‫‪ ‰ÓÂ‬שהקשה הש" ש על די זה סק"ח לא שיי‬ ‫דס"ל דאע"ג דעושה יי נס ע"י המשכה כל דהו‬
‫היינו אותו היי הנמש אבל לא לעשות יי נס מה‬
‫הכא משו ששוה בטעמיה עכ"פ‪ .‬וג מ"ש‬ ‫שלא נמש ממנו‪ .‬וכיו דיש לנו ר"ת וראב"ד‬
‫לעיל בש ר' יונה‪ Á‬לא שיי ‪ ,‬דאדרבא הכא אנו‬ ‫ורמב" וסמ"ג והתרומות שמתירי לגמרי‪ ,‬נהי דלא‬
‫מסלקי החרצני ומבטלי היי ביי ברוב באופ‬ ‫קיי"ל כוותיה בעלמא‪ ,‬מ"מ נוכל לצר הנ"ל להתיר‪.‬‬
‫שאפילו היה איסור כרת היינו יכולי לסמו אקולות‬
‫טובא המצורפי ‪ ,‬כ"ש ביי"נ בזה"ז שאי לו חומר‬ ‫·˘‚‪ Ì‬שאי אותו היי בעינו ונתערב ברוב גיגיות‬
‫אלא כמו פת ושלקות שעכ"פ בהפ"מ יש לסמו אכל‬
‫אחרי ונדר כ והלא אפי' באיסורי כרת‬
‫מ"ש לעיל בלי פקפוק להתיר לפע"ד‪.‬‬ ‫אחרי שנתערבו ברוב במינו הולכי להקל בכמה‬
‫דברי כגו לעני נשפ ‪ ,‬והכי נמי כבר איכא רוב יי‬
‫‪.˜"ÙÏ Â"Ò˜˙ ÂÈÏÒÎ Â"Ë „"Ó ˜"˜Ù‬‬

‫‪.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬

‫˙˘‪ÊȘ ‰·Â‬‬
‫]·„‪[ÍÒ ÔÈÈ Ï˘ ÌÈ· Ú È ˆ¯ÁÓ ‰˘Ú ‰ ÔÓ˘ ÔÈ‬‬

‫בכולי סוגיא דנזיר פ' ג' מיני )לד‪ ,‬א( וג בנדרי‬ ‫‪ ‰Ù‬בסביבותינו מצא אחד ברוב חקירתו לעשות‬
‫)נב‪ ,‬ב( גבי הנודר מ הענבי ובשבועות )כב‪ ,‬ב( גבי‬
‫שבועה שלא לאכול חרצ ובשביעית )פ"ז מ"ג( גבי‬ ‫שמ מחרצני הענבי ‪ ,‬והינו שמצא בכל חרצ‬
‫הגלעיני ‪ ,‬דבכולהי איכא נפקא לדינא בזה‪ .‬אמנ‬ ‫וחרצ יש שקידה אחת קטנה‪ ,‬ומאותה שקידה‬
‫אנא לא לאשתעי דינא ולא לחדש חדשי קאתינא‬ ‫נעשי שמני ממחי משמרי מזוקקי ‪ ,‬טוב מאוד‬
‫רק תלמיד הבא לשאול ולשמוע הלכה למעשה מפי‬ ‫למאכל‪ ,‬וכ משפט עשיית ‪ ,‬מיד כשמביאי‬
‫החרצני והזגי מבית הבד מנפי החרצני בנפה‬
‫רבו נ"י‪.‬‬ ‫כדי שלא ישאר בה שו דבר מהזגי ‪ ,‬ואח"כ‬
‫מיבשי החרצני בחמה עד שנעשי יבש מאוד‪,‬‬
‫]‡‪[‰ ÂÈ Â È·¯ ˙ËÈ˘ ¯Â‡È· - ‰ ˙˘ ˘ ¯ÂÒÈ‬‬ ‫ואח"כ דכי אות במדוכה עד שנעשי לפרורי‬
‫קטני ‪ ,‬ואות הפרורי מהבהבי אח"כ במחבת על‬
‫˘‪ ÌÂÏ‬לתלמידי הרב הדיי המופלג החכ ושל‬ ‫האש עד שמעלי זיעה כדר הקאפע ברעני ‪ ,‬ובשעת‬
‫ההבהוב הזה מריחי מה ריח יי ואז בעיד ריתחא‬
‫כמו"ה ליזר שאפל נ"י‪.‬‬ ‫משימי הכל בשק חזק ויפה וכובשי אות במכבש‬
‫של ברזל המיוחד לכ ‪ ,‬ועי"ז נוט השמ דר אותו‬
‫˜·‪ È˙Ï‬גי"ה נידו שמ הנעשי משקדי הגדלי‬ ‫השק ז ונקי והפסולת היינו החרצני הנדוכי‬
‫נשארי כול בתו השק‪ ,‬ואי שו אד או קפילא‬
‫בענבי חרצי ענבי וה מיי נס ‪ .‬ומעלתו‬ ‫יכול לטעו או להרגיש שו טע יי באותו שמ ‪,‬‬
‫בחכמתו ומתק לשונו ביאר כל מעשה מלאכה ההוא‪.‬‬
‫ומ"מ לא ידעתי שו מקו לאיסור אי משו נימא‬ ‫או להבחי בינו ובי שמ זית‪.‬‬
‫דכח יי שבחרצני נתהפ ונעשה ממנו שמ ‪ ,‬יש‬
‫להתיר‪ ,‬ודברי מג"א סימ רט"ו )סק"ג( צ"ע‪ ,‬ויפה‬ ‫‪ ‰ ‰Â‬מלבד שזה דבר חדש שלא זכרו ולא רמזו‬
‫פסק בחק יעקב סי' תס"ז‡ כל דבר שנשתנה לדבר‬
‫מזה אבותינו ורבותינו חכמי התלמוד ז"ל‬
‫היתר הותר כגו בשר לדבש‪ ,‬והכא היי לשמ ‪.‬‬

‫‪.‡ ‰¯Ú‰· ÏÈÚÏ 'Ê ‰ ‡"·˘¯· ̉ȯ·„ ‡È·‰ .Ê‬‬
‫‪Ì˘ ‡·ÂÓ‰ ‡"·˘¯· Ô¢‡¯Â ˘‡¯ ‰"„ ÏÈÚÏ ‰‡¯ .Á‬‬
‫˙˘‪ÊȘ ‰·Â‬‬
‫‡‪.Âί 'ÈÒ ÔÏ‰Ï '¯Â .·˜ÚÈ ˜Á Ô‡‚‰ ¯·È„ Ï„‚ ¯·„ :·˙Π·˜ÚÈ ˜Á‰ ȯ·„ Î"‚ ‡È·‰ Ú ÔÓÈÒ ÏÈÚÏ .‬‬