Page 272 - 2
P. 272
Ì˙Áתשובה קיט Êϯ ¯ÙÂÒ
גמורה ,א"כ הכי נמי אע"ג דבעינ לקיחה תמה היינו חציצה דלקיחה ע"י ד"א שמה לקיחה ,קשה משלהי
דצרי ליה אבל היכא דלא צרי ליה לא ,ואפי' רבה עירובי )קג ,ב( סוגיא דצלצל דכור גמי ע"י אסור
לא פליג אלא הכא משו דכתיב ולקחת לקיחה משו חציצה‚ .וכ הקשו מיששכר איש כפר ברקאי
שהקשו תוס' )סוכה לז ,א ד"ה דבעינא( .וי"ל דס"ל
תמה אבל לקיחה סתמא בודאי הוה. לרש"י כסברא שכ' תוס' דכל שהוא צרי לאותו בית
יד נפיק מכלל בית יד וטפל ונעשה עיקר ,ולא שמה
Ô"¯‰Âוכ ריטב"א בש רמב" ס"ל בלולב לא שיי לקיחה ,אבל א אינו צרי רק ליתרת בעלמא אותו
בית יד ה"ל טפל ושמיה לקיחה ויששכר שהיה
חציצה כי א בטבילה ותפילי דאיכא ריבוי, מאניני דעת ולא יכול ליגע בבשר בידיו בלי הפסק
הנה לאו דוקא ה"ה בקודש דכתיב ולקח הכה פי' שיראי הו"ל חציצה ולא בית יד וכ צלצול דצרי
עצמו של כה ולא נקרא עצמו ע"י הפסק שו דבר, לאצבע שלקה הו"ל חציצה וכ איזוב בשעת הזיה.
וה הנה דברי ריצב"א שבתוס' יומא נ"ח ע"א דמנענע וצרי לכוש ,לא שמיה לקיחה ,מדינא לא
ולריצב"א ה"ה טבילה ותפילי דאיכא ריבוי יתירה
ולר" ה"ה עבודה דכתיב ולקח הכה ובלולב אי הוה מעצה טובה בעלמא.
כתיב ולקחת את הוה משמע בעצמכ ונגיעה ע"י
הפסק דבר אחר לא שמיה נגיעה אבל לקיחה ע"י ‡ Íבשעת טבילה פליגי ,ת"ק ס"ל דהוה אפשר בלי
כמו מקרי לקיחה. כוש כגו שיקצר השפופרת ויגיע האזוב
לתחתיתו וסברא זו כתב בכפות תמרי ,ור"ש פליג
˘"Óוהשיג על חות יאיר )סי' קיד( ג אני בחי' וס"ל דהוה לא אפשר והשתא שפיר מייתי רבא ראיה
ע"כ איכא קפידא באיזוב דאל"כ מ"ט פסול בסיפא
השגתי כ . באיזוב קצר אע"כ איכא קפידא משו יתורא כמו
לקיחה תמה דהכא ,ואפ"ה ברישא בטבילה כיו
˘"Óעל הש"כ סי' קכ"ג יפה כתב דאי השגה על דל"צ לכוש לת"ק שמיה לקיחה ור"ש לא פליג אלא
דס"ל דג ברישא צרי לכוש ,אבל הכא דלא צרי ,
הב"י לשיטתו ודפח"ח. כ"ע מודי דלקיחה ע"י דבר אחר הוה לקיחה
ÌȯÓ‡ ÌȯˆÂ˜‰Â ÌȯӇ· ¯ˆ˜Ï Ìȯ‚ ‡˜ ‡ÓÂÈÂ
.˙"˘„ "‰‡ „"Ή ˙˘ÏÂ˘Ó ‰Î¯·· '‰ ‰ί·È
.˜"ÙÏ Ù"Ș˙ Ò"‰Á ·¯Ú '‡ ÌÂÈ ·"Ù
˙˘ËȘ ‰·Â
][ÍÒ ÔÈÈ È·‚Ï ‰˘ÁΉ· „Á‡ „Ú
]·' [Ê"‡Ê ÌÈ˘ÈÁÎÓ‰ ÌÈ„Ú ˘„·ΠÌÈÒ¯ÂÙÓ ‚ÏÙÂÓ‰ ·¯‰ È ˙ÂÁÓÏ Ë"ΠÌÂÏ
.‡"ÚÈ ‡ÚË ˜"˜„ „"·‡ È" χ٠¯È‡Ó ‰"ÂÓ
Í"˘‰בי"ד סי' קכ"ז סו סקי"ד כתב כל היכי דב'
‡˘¯ אותה נפשו היפה לדעת דעתי הקלושה
עדי מכחישי זא"ז הני סהדי כמא דליתא
ואוקמא הדבר בחזקתו כמו שהיה קוד .ומייתי ליה בעובדא דנכנס גנב למרת של יי כשר
ראיה מתוס' ור" דכתובות .ומעלתו דקדק בזה דה"ל ופתחו חביתא באופ שא היה הגנב גוי היי נאסר
לאתויי מדאמרינ בעלמא אי ערעור פחות משני בלי פקפוק ואמנ ב' ישראלי הסמוכי למרת
ואמרי' בקידושי ע"ג ע"ב דערעור חד סהדי היכי הרגישו בדבר ונכנסו להציל וברח הגנב ועתה הני
דאיכא חזקת כשרות לאו כלו הוא והיכי דליכא תרי סהדי מכחישי זא"ז זה אומר שהכיר הגנב
חזקה חיישינ ליה ובעינ נאמנות דחיה לומר זה שישראל היה וזה אומר בבטח שהגנב היה גוי.
כה .ומזה הוליד חדשות דאי ראיה מהת דאיכא ומעלתו הארי קצת בפלפולא וא בעיקר השאלה
חזקת הגו דאלי טובא ,וס"ל חזקת כשרות דיי"נ קיצר ולא ביאר כל הצור ע"כ אחזור על כל צדדי
ואופני העני ובתחלה אבאר דברי הפוסקי בעני
לא הוה חזקת הגו .
זה.
‚'ÈÁ·Â .Ì˘ Ôȷ¯ÈÚ „„ „È Ë"‰ È"Ù Ó"ÏÎ 'ω Ó"‰Ú˘ 'ÈÚ .ÏÂÊ‚‰ ·ÏÂÏ ˜¯ÙÏ 'ÈÁ ÛÂÒ· (· ,‚˜ Ôȷ¯ÈÚ) ψψ„ ‡È‚ÂÒ· Ò"˙Á 'ÈÁ '¯ .
.‡ ,ÊÏ ‰ÎÂÒ Ò"˙Á
