Page 277 - 2

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫יורה דעה‬ ‫˘‡‪˙ÂÏ‬‬ ‫¯‪·Ó‬‬

‫˙˘‪·Î˜ ‰·Â‬‬

‫]·˙‪[‰‡È¯‰ ‰·˜È Ï ˘ÂÁÏ ˘È ̇ Û Î‰ ˙Á˙ ËÁÓ ˙·ÈÁ‬‬

‫אדעתיה כיו שלא נזכר פסח בשעת עשייתו‪ .‬ודבר‬ ‫‡˘¯ שאל מעלתו ע"ד האוזות הפטומות שמדר‬
‫זה מתבאר יפה בתשובת צמח צדק סס"י ס"ה‪.‬‬
‫הערלי המוכרי לתחוב במחט כמה פעמי‬
‫‪ „ÂÚÂ‬מי יכול לומר ברי לי וכי עיניו ש ואולי פע‬ ‫תחת הכנ כדי להצבות מקומו שיראה עבה מחמת‬
‫שומ ‪ .‬א יש לחוש לכל האוזי משו ניקבה‬
‫אחת נדחה ידו לפני מהצלעות‪ .‬ע"כ כל אוזא‬
‫שראינו או אנו מכירי בסימני שנתחב לה מחט‬ ‫הריאה שהיא נחבא בי הצלעות‪.‬‬
‫אסורה באכילה בלא בדיקה וכיו שאי אנו בקיאי‬
‫·‪ ÈÏ‬ספק שרוב ורובא דרובא של העושי כ אינ‬
‫בבדיקה תאסר‪.‬‬
‫מגיעי במחט להצלע כי אי הגוי שוטה ואינו‬
‫‪ „"ÚÙÏÂ‬הא גרע מיש לה מכה עמוקה תחת הכנ‬ ‫עושה כ רק להשביח מקחו ותוחב בעליונו של עור‬
‫לבד‪ .‬וא"כ נהי אי ניכר האוזא שנעשה בה כ אזי‬
‫דסמכינ אבדיקה א לא תבצב כמבואר‬ ‫צריכה בדיקה בלי ספק וק"ו מנשבר הג סמו לגו‬
‫בש"ע סס"י נ"ג דהת המכה עדיי בפנינו וא נקבה‬ ‫ואפי' החולקי ש )יו"ד סי' נג ס"ב( יודו הכא דיש‬
‫הריאה ע"י מכה או תבצב כי לא ניחוש שמא‬ ‫ריעותא לפנינו שנתחב באותו מקו שיש לחוש‬
‫הבריא דהשתא המכה שבחו שאינו במקו שעושה‬ ‫שנגע בריאה ואפי' יאמר ברי לי שלא נגעתי דברי‬
‫טריפה לא הדרא בריא הריאה שהוא במקו שעושה‬ ‫הגוי לא מעלי ולא מורידי לעני זה מתרי ותלת‬
‫טריפה לא כ"ש דלא הדרא בריא‪ .‬ואע"ג שיש לומר‬ ‫טעמי‪ .‬חדא‪ ,‬שהרי פסול להעיד ומכ"ש באיסור תורה‬
‫נמי בהיפו דריאה לא שליט ביה זיקא משא"כ‬ ‫ויש לו הנאה מיניה‪ ,‬והא למה זה דומה לאומר של‬
‫המכה שבחו כמבואר חלוק זה פא"ט מ"ו ע"ב‬ ‫עזקה ה של ערלה ושביעית ה ‪ .‬ועיי באריכות‬
‫לחלק בי אוז בכור לריאה יע"ש‪ ,‬מ"מ יש לחלק‪,‬‬ ‫בש" סי' קכ"ז סק"כ בסופו דלהקל פשיטא דלא‬
‫דהכא שהמכה תחת הכנ הוא באותו מקו ממש‬ ‫מהימ ‪ .‬ויש לנו בזה אריכות דברי במקו אחר אלא‬
‫שהיתה הריאה הנקובה וה גורמי זה לזה א"כ אי‬
‫היה מזיק הזיקא למכה שבחו היה מזיק ג למכה‬ ‫שאי אנו צריכי לכ לנדו דיד ‪.‬‬
‫שפני כנגדה‪ ,‬ומשו"ה נסמו אבדיקה ולא ניחוש‬
‫שמא הבריא ג כי אי כא לפנינו ריעותא כ"כ כי‬ ‫„·‪ ‰"‡Ï‬נמי אפי' ישראל בכה"ג לא מהימ ‪ ,‬משו‬
‫אפשר שהיא מכה שע"י חולי ומעול לא שלטה‬
‫בפני משא"כ הנעשה ע"י קו ומחט גרע טפי‬ ‫דבשעת תחיבה לא רמיא עליה דינא‬
‫ואיכא למיחש טובא והואיל ויש ריעותא כ"כ ניחוש‬ ‫דריאה‪ ,‬וכל מלתא דלא רמיא עליה עביד ולאו‬
‫נמי לשמא הבריא הריאה‪ .‬ולא נעלמו ממנו כל‬ ‫אדעתא‪ ,‬ונהי דישראל ממש המוזהר על הטריפות‬
‫סברות הנאמרי גבי שמא הבריא דושט לחלק בינו‬ ‫בודאי רמיא עליה להשגיח שלא להטרי ומהימ‬
‫למחט שבבית הכוסות ומ"מ המעיי יראה כי האמת‬ ‫לומר ברי לי שלא נגעתיו‪ .‬ומזה העני מ"ש ב"י סי'‬
‫ל"ד כשניקב הקנה ותופסו בידו ואומר שלא נגע‬
‫כמ"ש ואי הפנאי מסכי להארי ‡‪.‬‬ ‫בוושט כשר ולא נאמר דלמא עביד ולאו אדעתיה‪,‬‬
‫והיינו על כרח משו דישראל הוא ורמיא עליה‬
‫]‪[˙Á‡ ‰Ú˘ ‰¯¯·˙ ‡Ï˘ ‰˜ÊÁ‬‬ ‫איסורא דטריפות מהימ בכ ‪ .‬אבל גוי אפי' אי היה‬
‫לעני עדות כישראל‪ ,‬מ"מ כיו דאיסורא דטריפות‬
‫‡‪ Ì Ó‬למיחש מסתמא להכי לא נ"ל‪ ,‬כיו דהרוב‬ ‫לא רמי' עליה בשעת התחיבה עביד לה ולאו‬
‫אדעתיה‪ .‬למה זה דומה למ"ש המרדכי פ"ב דפסחי‬
‫אינ עושי והעושי ותוחבי במחט מ"מ‬ ‫)סי' תקנה( והגה' מיימוני פ"א מחמ והביאו רמ"א‬
‫רוב אינ נוגעי בריאה ובצלעות כלל‪ ,‬ואוזא זו‬ ‫בש"ע א"ח סי' תמ"ז ס"ה‪ ,‬דשומ מהות בכלי חמ‬
‫בחזקת היתר עומדת משנולדה דכשרה נולדה‪.‬‬ ‫אפי' הי' נקי ואומר שלא היה ב יומו מ"מ אמרינ‬
‫]ו[אע"ג שכתבו תוס' פ"ק דחולי )יא‪ ,‬א( ד"ה אתיא‬ ‫כל מלתא דלא רמיא עליה דאינש עביד ליה ולאו‬
‫מפרה אדומה‪ ,‬דזה לא מקרי חזקה כיו שלא נתבררה‬
‫שעה אחת‪ ,‬לא כתבו כ אלא אי לא אזלינ בתר‬

‫˙˘‪·Î˜ ‰·Â‬‬

‫‡‪.ÁÓ 'ÈÒ ‰Î 'ÈÒ 'ÈÚ ‰Ê·  ȷ¯ Î"˘Ó ‰‡¯ .‬‬