Page 282 - 2
P. 282
Ì˙Áתשובה קכד ÊÓ¯ ¯ÙÂÒ
בסירכת הריאה או הוגלד פי המכה אזי איכא למיחש Ó"ÓÂנ"ל דליכא למיחש להא ,דהא כל עצמו לא
נמי שנעשה כבר מזמ רב יע"ש .וסברא זו רמוזה
בתוס' נדה ג' ע"א ד"ה ושרצי בתירוצ למעיי שריא בחות אלא משו דמרתת ליגע ,א"כ
ג כי נתקלקל החות איכא למימר מסתמא נעשה
היטב. באופ דמסתלק רתיתתו ,והיינו אי קוד שבא השר
דיש לו זמ ,דידע שהישראל לא יבא עד אחר שכבר
Î"‡Âה"נ כיו דעכ"פ נרצה לומר שאחר יציאת בא השר ונטל מעשרו ,או בפני השר וכיו דגבר
בררנו )לעיל ד"ה וא"כ( דלא חיישינ שנעשה קוד
השר לא העיז פניו לקלקל החות א"כ עכ"פ ביאת השר ,א"כ תלינ שנעשה בפני השר ולהכעיס
כבר נעשה זה בהיות השר פה ויצא שעה אחת
מחזקתו דא"א לומר השתא אתרע א"כ ממילא נימא כנ"ל.
שנעשה כבר מזמ רב קוד השר ,י"ל אה"נ אי היה
ברור לנו שזמ מה אחר פרידת השר מהמרת ‡· Ïשנעשה אחר שהל השר ]לא חיישינ [ דכל
נתעכב הגוי ולא הגיד לישראל א"כ לדעת הר" היה
שעה היה מרתת השתא אתי ישראל ונסתלק
נדחה דברי הנ"ל. הפלגתו של ישראל .וא"כ א"נ נימא שהחות
נתקלקל על ידי השר ,מ"מ הא חזינ שהעכו" רק
Ó"ÓÂהיה מקו לסמו על שארי התירי שכתב, להגיד לישראל שנתקלקל חותמו ,וע"כ שהיה רוצה
להיות צדיק ראשו בריבו כי ירא שלא יבוא הישראל
א הרי מבואר בלשו השאלה דמיד ר ויראה חותמו מקולקל ויתפשהו ע"ז א"כ א"נ נימא
להגיד לישראל שנפתח יינו נהי שכתבתי שאי לנו דבכל זאת כיו שהחות היה פתוח לפניו חיש קל
להאמי להעכו" שהיה מיד מ"מ היינו מצד מש יי ונת מי מ"מ ברעדה גדולה ורתיתה עשה
נאמנותו ,לא מ"מ מפני החזקה דהשתא הוא דאתרע והרי זה דומה לבולשת שנכנס לעיר במתני' דע"ז ע'
וכיו דברור ל מהסברא שלאחר שיצא השר מרתת ע"ב ויע"ש ]בעמ' א[ בעובדא דגנבי .ויעיי' מ"ש
הגוי לקלקל החות ולא נתקלקל אלא ע"י השר רמ"א סי' קכ"ט ס"ה ,מכל הלי נ"ל היתר גמור ביי
שבידו תוק לעשות בחוזק והחזקה היא דהשתא
אתרע א"כ נימא דהשתא פתחו השר ובעל המרת הנ"ל.
לא עכב ,ויר המערכה להגיד לישראל כל הנ"ל
נלע"ד להלכה ולמעשה בשג שהוא רק איסור Ì Ó‡‰לפ"ז היה קצת מקו לפקפק בהיתר הנ"ל,
דרבנ וסת יינ בזה"ז שאינ בהולי לנס והפ"מ.
והוא עפ"י מ"ש הר" פ"ק דחולי )יא ,א(
Ê"Ë '‚ ÌÂÈ „"Ó ˜"˜ ‰Ù .ÈÓ˘ È˙Ó˙ÁÂ È˙·˙Î דכל היכי דנבוא לסמו על החזקה ולמימר השתא
.˜"ÙÏ ‡"Ò˜˙ Ô¢Á¯Ó הוא דאתרע והוא באופ שנודה ע"כ שכבר נעשה זמ
מזמ שעה אחת וא"א לומר השתא ממש אתרע ,כגו
.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó
˙˘„Θ ‰·Â
][˙ÂÓ˙ÂÁ‰ ÂϘϘ˙  ȯΠ„È· χ¯˘È ÔÈÈ
È"·‰בי"ד סי' ק"ל ד"ה חתמו בב' חותמות וכו' ˘'Â‰Ó „·Π‚ÏÙÂÓ‰ ·¯‰ È„ÈÓÏ˙Ï Ë"È ˙ÁӢ ÌÂÏ
˘.‡"ÚÈ Ë‰Â¯‚ ‡Ò ˜"˜„·‡ È" ÔÂÚÓ
בסו הדבור מייתי ,בחתמו כדינ ונתקלקל
דהמרדכי )ע"ז סי' תתיח( מתיר וסמ"ג )לאוי קמח( אוסר .È ÚÈ‚‰ Í˙ÏÚÓ ·˙ÎÓ
אא"כ ישראל יוצא ונכנס ,ושתה"ד )סי' ר"ה( מכריע
דהיכא דודאי נפתח בידי אד בעינ יוצא ונכנס, „"Úיינו של ישראל במרתפו של נכרי חות בתו
משא"כ היכא דאיכא למתלי בשרצי ובהמה או
נדנוד עגלה מותר אפי' בלא יוצא ונכנס ע"ש .ועיי חות וישראל דר בעיר אחרת ובא נכרי והודיע
מג"א סי' ל"ב סקי"ג כתב לחלק בי מידי דאכילה לישראל שכשהיה במרת ראה שחביות של ישראל
דמחמרינ ביה טפי ,וכתב לעיי בי"ד סי' ק"ל בב"י. נתקלקלו החותמות ע"י השרצי השכיחי ש
ולכאורה דבריו מאוד תמוהי הא מייתי ב"י ש במרת ונסתפק מעלתו מה דינו של זה היי שמונח
דברי מרדכי פ' רבי ישמעאל )סי' תתמ"ז( )וכ הוא ש ברשותו ומרתפו של נכרי בעיר שאי ישראל דר ש
והוא הפ"מ ובפרט בשני הללו.
